מתחת לפרווה

בהיעדר טלוויזיה ו/או בת זוג עיקר הפעילות שלי בפואייה היא לשבת ולבהות בצמחים צומחים.

לאחרונה גיליתי ערוץ גינון ביתי של אנגלי חמוד ומצחיק משפילד וקיבלתי הרבה רעיונות לטיפוח הג׳ונגל האישי.

בשבועות האחרונים הזמנתי 2 סטנדים עם 4 מנורות גידול 120W כ״א, 40 ליטר של תערובת גידול מקצועית (Soil Free), אבקת פטריית מיקוריזה (מאיץ השרשה) וכמה צמחים חדשים: פילודנדרון פינק פרינסס, פליאה פפרומיה אבטיח, אנגלומה אדומה ומונסטרה אדנסוניי.

היום צעדתי עם העגלה למשתלת הגבעה הירוקה וקניתי כדי חרס צבעוניים, דשן סחלבים, סינגוניום ורוד וגם קלתיאה אורנטה כי אני אוהב ללכת על הקצה ולהתגרות בגורל. קניתי גם עציץ פלסטיק גדול כדי להעביר אליו את הקודן המגוון שנראה שרוצה לצמוח ולרקוד ושבשבת חדשה בצבעי הקשת. הבחור במשתלה הפנה את תשומת לבי לעובדה שהעציץ והתחתית הם לא באותו צבע (אלא בשני גוונים של אפור). הרגעתי אותו שזה בכוונה ושבעיניי צבע זהה לשניהם זו הזדמנות מפוספסת לקומפוזיציה צבעונית.

כשחזרתי ניגשתי למלאכה.

התחלתי בפוטוס הזהוב שברגע שלמדתי מה זה rootbound ידעתי שהוא סובל מהבעיה הזו. השורשים שלו השתלטו על כל שטח העציץ והשאירו מעט מדי מקום לקרקע, מה שפגע ביכולת שלו להמשיך לצמוח. לפעמים צריך לגדוע את העבר כדי לאפשר לצמיחה חדשה לקרות, וכמו שאשתי סברינה שרה:

“And I promise none of this is a metaphor”.

אחרי שחתכתי בערך 40 אחוז מהשורשים מלמטה ומהצדדים ציפיתי את יתרת השורשים במיקוריזה ומילאתי את העציץ בתערובת המקצועית.

המשכתי לעשות את אותו טיפול גם למונסטרה ולאלוקסיה זברינה, העברתי את הקודן המגוון לעציץ של ילדים גדולים, דיללתי את העלים היבשים של השרך בוסטון (תמיד נראה שאחרי הדילול יש יותר עלים יבשים מלפניו), שתלתי את כל הצמחים החדשים בכדים וגזמתי כל עלה וענף שלא בא לי טוב בעין.

כשסיימתי השקיתי את כולם על פי הצורך עם דשן. הזמנתי מד לחות לקרקע, צריך להזמין עוד תערובת ולטפל בשורשים של בת השבע ושל השרך. הזמנתי גם קונדישינר למים (מסתבר שזה דבר).

עכשיו אני אבא גאה ל21 צמחים וסקרן לראות אותם גדלים ומתפתחים באביב, כלומר בשבועיים הקרובים.

יש לנו 9 חודשים של קיץ בשנה ויתר העונות נדחסות לתוך 3 חודשים בשום סדר מיוחד. 🙄