אתמול בשיחה עם הדומית המשוררת הפמיניסטית המזמרת והנשואה (עמה יש לי הופעת בכורה מחר) עלה נושא מעניין. היא ציינה שבעלה במילואים, ובניגוד למה שהייתה מצפה, דווקא בהיעדרו יש לה פחות חשק ומוטיבציה לשחק עם אחרים. (הם בנישואין פתוחים כאלו). השבתי שלדעתי זה דווקא סימן מצויין ותעודת כבוד לזוגיות שלהם, ושאם זה היה אחרת זה היה קצת מדאיג. הרבה יותר קל וכיף לצאת להרפתקאות מתוך הבית החם, מלאים באהבה ובידיעה שיש לאן לחזור ומי שמחכה. כשהמשחק הוא על אמת, כשהאדם באמת מחפש אהבה ולהט ואינטימיות, החשיפה היא הרבה יותר גבוהה וכך גם הסיכון, מה שמוסיף נדבך של מרירות ומלנכוליה למתיקות המצופה, ובהחלט עשוי לתסכל ולהוציא את החשק.
ואז התחוורה לי הכרה בהירה.
זו התקופה הארוכה ביותר בחיי ללא בת זוג.
בין גרושתי למיתולוגית עברה חצי שנה, בין המיתולוגית לאקסית כמעט שנה. עכשיו עברו כבר שנה וחצי, ובמבט אל האופק אני עוד לא רואה כלום. אמרתי לבת שיחי, שכמי שהיה רוב חייו בזוגיות, אני יכול לראות היטב עד כמה התרחקתי מהמצב הזוגי. היא ביקשה דוגמאות.
ובכן,
בחצי השנה האחרונה ישנתי עם בחורה אולי חמש פעמים, ובאף אחת מהן לא ישנתי טוב.
אין לי אף אחת להתגעגע אליה, לחשוב עליה. לרצות אותה, להתרגש ממנה. אין דמות כזו.
אין אף אחת שמעורה בפרטים הטריוויאלים של חיי. גם לא במשמעותיים יותר. קשה לדעת מה משמעותי ומה לא כשאין עם מי לחלוק. הכל הופך למאוד משמעותי, אך גם אמורפי באותה מידה. אני לא יכול לספר שום דבר בלי הקדמה ורקע, תוך ניצול קשב ורצון טוב רגעי של מישי. לרוב גם אין לי ממש רצון, השיחות הללו בדרך כלל משמימות והתגובות מטומטמות.
כשאני רואה נשים אמיתיות (להבדיל מאלו שאני פשוט רואה ברחוב, קצת מרחוק, נותן לדמיון לפרגן ולהשלים את דמותן, ומרגיש שהייתי מאוד שמח לערבב איתן גנים במיידי) אני מתחלחל מהacting out שלהן ומברך את מזלי הטוב שגורלי אינו קשור באף בהמה נוירוטית שכזו.
אני כבר לא זוכר איך ולמה להיות עם בחורה כשהיא מעצבנת. (הן כולן מעצבנות, אני יודע... אממ, חוץ ממך כמובן) , כבר שנה וחצי שרמת הטולרנטיות שלי מגרדת את הרצפה. "הדלת בכיוון ההוא" זה עוד מוטו עדין לעומת מה שאני מיישם.
אתמול אחרי הפגישה בגוף הממשלתי שהפקתי עיבדתי וזימרתי את המנונו, (סיפרו לי שאפילו הושמעתי בכנסת... ללא ספק המקום המפוקפק ביותר בו הופעתי אי פעם, יותר ממועדוני זימה וחתונות של עשירים) קניתי זוג אנטריקוטים 350 כ"א, ואכלתי אותם בתאווה. איווררתי את השמיכה והכריות במרפסת לאורך יום העבודה הארוך , ובלילה עטפתי אותם במצעים נקיים וישנתי טוב.
זה מבאס שאין מספיק סקס ועניינים, שאני לא מאוהב, ושאין עם מי לחלוק את החיים.
ומצד שני יש בזה יתרונות ואני צריך לזכור להנות מהם, ואני גם גאה בעצמי על הגבורה שאני מפגין.
ולפחות אני לא צריך לסבול anyone of you bitches (:
לפני 15 שנים. 5 ביוני 2009 בשעה 8:03
