הבוקר היה לי זיון בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב כי ביקשתי להישפט על דו״ח נת״צ מלפני שנתיים.
העבירה בוצעה כשהייתי בדרך חזרה מלעזור לאמא שלי ברחובות בא׳ חוה״מ פסח בצוהריים ברחוב שלבים, שהנתיב הימני בו משתנה 6 פעמים לאורך 400 מטר בין נת״צ בלבד לפניה ימינה מותרת (הבאתי תמונות שצילמתי אתמול והדפסתי עם כמות הסימנים הסותרים והמבלבלים על הכביש).
היתה לי קבלה מקאר טו גו שהוכיחה שאכן פניתי ימינה והחזרתי את הרכב שלוש דקות אחרי שצולמתי.
בסרטון בו צולמתי רואים שהכביש היה פתוח לגמרי (כי היה חג) ולא היתה לי שום מוטיבציה ״לגנוב״ נת״צ. היה לי גם מכתב תשובה מהעירייה שהם מאמינים לי שהעבירה בוצעה בתום לב.
רמזתי שזה לא כל כך הגון מצד העירייה להציב שם מצלמה.
כבוד השופט היה סימפתטי והסביר לי בעדינות שמבחינה משפטית הטענות שלי לא תקפות בגלל האופן הטכני של העבירה. הוא שאל אם יש לי נסיבות מיוחדות שמצדיקות הפחתת קנס. לא רציתי להמציא איזה שקר, ציינתי שאין לי רכב פרטי ושאני מוזיקאי.
השופט אמר בחיוך שהוא תהה אם אני מוזיקאי או רק בעל טעם טוב במוזיקה בזכות החולצה שלבשתי. הרגשתי שהוא מחבב אותי ובעדי אבל שמבחינה משפטית אין לו איך לעזור.
שילמתי את הקנס (500 ש״ח) במזכירות. עליתי בטעות על אוטובוס בכיוון הלא נכון. כשגיליתי את זה ירדתי והלכתי לתחנה הנגדית, ואז גיליתי שאבד לי הרב קו (אולי נשמט מהכיס). עכשיו אני על קו 7 שמשתרך ומתפתל לאיטו ברחבי העיר וכנראה ארד בקרבת התמח״ת כדי להנפיק חדש.
זה רק זמן וכסף, אבל תחושת חוסר הצדק מעליבה.
קשה לחיות כאן.