זו היתה הגיחה השישית שלי מאז הגירושין והכי מוצלחת בפער.
החלטתי עליה רק כשבוע מראש בגלל המלחמה בידיעה שיכול להיות שלא אוכל לצלול או אפילו לטייל, אבל לפחות אראה את הבן שלי אחרי 4 חודשים.
בסוף הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר ואפילו מזג האוויר שיתף פעולה והיה נעים בהרבה מהצפוי לחודש מאי.
ברביעי בערב עשיתי wine and dine בחברת עצמי במפלט האחרון והיה פנטסטי. שתיתי בחדר בקבוק יין אדום של Judean Hills שהומלץ לי ב״יאן משקאות״ ואז הזמנתי מונית שהתגלתה כמגניבה ביותר ביקום. הנהגת היתה בלונדינית חתיכה וכחולת עיניים, הכל היה מקושט בפרפרים מצויירים (גם על החלונות והמושבים) והיא נהגה בעודה נעה בחושניות לצלילי מוזיקת הצ׳יל שהשמיעה בווליום גבוה אך נעים. שאלתי אם אפשר לדרג ביותר מחמישה כוכבים, נגיד שמונה, וציינתי שחבל שנסענו רק עד המפלט ולא לנאות סמדר ובחזרה.
במפלט היה די שקט, וקיבלתי את מלוא תשומת הלב מצמד המלצרים, אלינור ואורי. אורי היה השוטר הרע. פלירטטתי עם אלינור המקסימה לאורך הערב ואכלתי סלט ברוטב דיז׳ון עם פירות ים, קונכיה מוקרמת (אי אפשר בלי) ולברק על הגריל. אלינור שאלה איזו תוספת אני רוצה עם הלברק (אורז או תפו״א) ולאחר שהסברתי שאני שותה את הפחמימות ואוכל את החלבונים היא אמרה שתביא לי גם וגם (ואכלתי קצת מזה וקצת מזה). שתיתי בקבוק של ירדן שרדונה כרם אודם. אני סועד במפלט עוד מתחילת שנות התשעים. הייתי שם עם אשתי הראשונה, עם המיתולוגית, עם אשתי השניה, עם הבן ובת זוגו… אני חושב שהפעם הזו לבד היתה הפעם שבה הכי נהניתי.
תוך כדי הארוחה הגבתי ברוח ההלכה לסערה הגזענית שהתפתחה בקבוצת הוואטסאפ של הבנין (על כך בטח בפוסט נפרד).
במונית חזרה קיבלתי נהג חמוד בשם פטריסיו מצ׳ילה ודיברנו על איך זוגיות בריאה צריכה להיות לדבריו: ״אני תפוז ואת תפוז ובואי נעשה מיץ ביחד...ולא שכל אחד הוא חצי תפוז״.
(המשך יבוא)