הבטחתי לספר על הסערה הגזענית שהתחוללה בווטסאפ של הבנין בעודי לוגם שרדונה, לועס פירות ים ומפלרטט עם אלינור המלצרית הצעירה והאמביציוזית על רקע השקיעה בהרי אדום.
ובכן:
עליתי לתורה בגיל 13 אחרי כמעט שנה של לימודים שבועיים עם אבידור הכהן בבית כנסת קונסרבטיבי ברחובות. אני חושב שאני מבין בתורה ובהלכה הרבה יותר מדתיים בעיניי עצמם ובטח שיותר מנאופשיטים יהודים בורים ואלימים. בקישור המצורף מדובר על שמופיעה בתורה 36 פעמים. מישהו אמר לי שזה יותר מכל ציווי אחר, אני לא יודע אם זה נכון.
השיחה השתתקה בשלב הזה (כשסיפרתי לבן שלי הוא הגיב שכשהאלפא מדבר היתר שותקים) אבל התחדשה בצוהריים למחרת, כשהייתי בדרכי חזרה לדיכאון:
״עובדים זרים״ הם מהגרי עבודה שבאו לעשות עבודה חשובה שישראלים לא מוכנים לעשות בגלל השכר הנמוך והתנאים הגרועים.
אני מרגיש שכל הטיעונים הללו לא היו מושמעים אם היה מדובר בשישה או עשרה בחורי ישיבה ששכרו פה דירה ביחד.
עברתי לנווה עופר (תל כביר) ב2018 ושמחתי לספר לכולם איזו שכונה פלורליסטית והטרוגנית זו. יש פה דתיים וחילונים וא.נשים מכל מיני מוצאים ואפילו א.נשים סוטים ובזויים כמוני.
איזה מזל שיש לנו ימי שואה וימי זיכרון וכל החרא הלאומני הזה. זה ממש עושה אותנו טובים ומוסריים יותר.
אני מרגיש שאני בגיל שאני לא יכול לשתוק יותר, ושאם אני רוצה שיהיה פה טוב יותר זה עליי. אני חייב לעשות שיהיה כאן טוב יותר.
שומדבר לא עושה לי לבכות מהר יותר מגזענות ומשנאה עיוורת.