מתחת לפרווה

לאחרונה i'm making a point of it לרדת למטה ולחוות את השכונה המתעוררת בערבי הקיץ החמימים.
יושב בפאבים ובבתי הקפה למטה, לפעמים בגפי ולפעמים לא. שותה אספרסו שייק או חצי סן ברננדוס, מדבר עם מי שקבעתי או עם מי שמזדמן. מראיין תלמידה פוטנציאלית ומחליט שלא, משתעשע בונילי אלמוני שמבין שהסקתי לגביו כל מה שהוא לא מוכן להודות בו. משחק כדורסל במגרש עם סוטה מוכר וסטלן עובר אורח. מלטף את הדוגמנית בעודה חולפת ברחוב. מושך בשיערה של אחותה של השכנה. מארח בדירתי המתכלה. היום התבשרתי שאולי אאלץ לפנותה בקרוב.

כמו כמעט כל דבר בחיים שלי, גם זה יגיע לקליימקס דרמטי במועד שנקבע, בו יגיע הב'לביית עם קרובי המשפחה האנגלוסקסיים שהצאצא המצליחן שלהם אמור לרשת את מקומי כאן, על מנת להחליט אם הם (הוא, הם...) רוצים. הפרונטלית הצחיקה אותי כשייעצה לי לחבק את הקירות ולבקש הסדרי ראייה עם הדירה. יותר סביר להניח שאנקה ואמרק לפני, ואמרר בבכי תוך כדי. הו וול. אם צריך לנדוד שוב אז נודדים. לא רחוק מדי, אני מקווה.

מוציא ומביא. נושא ונותן. לוקח בהיחבא. מבקש. מקבל בלי לבקש. נלקח ונשאב. ישן ומתחדש.

מפקפק.
מאמין.
בוכה, נשבר, מתגבר, מתפקד.

מגלה טריטוריות לא מוכרות.
מתגעגע לבית שמעולם לא היה לי.