עכשיו יהיה קצת שקט...שגרה...הדף יתמלא במשימות קטנות ומעצבנות והסיפוק היחיד יהיה למחוק אותן. תהיה עבודה, יהיה אפשר לעשות "שעות נוספות" כי במילא לא יחכה לי כלום מצידו השני של היום. יהיה לי זמן לאכול בריא ולעשות כושר ולשיר. הטלפון יצלצל אבל שום דבר מרגש לא יקרה כשאענה. אהיה מפוקס ובוגר, ולא יוכלו לראות לי על הפנים מה זה בדיוק שלא בסדר...וכשישאלו אשיב שהכל כרגיל. אתלבש חם ואחסוך בחשמל, ביקורי בחנויות הנרות והמשקאות יתמעטו מאוד. יהיה לי נקי ועצוב. תהיה רוח חזקה וגשם ויהיה קר כשאני אקום בבוקר. אלבש את הכפפות מדונה שלי ואת כובע הצמר. זכרונות יציפו אותי ויעוררו דמעות חמות ומלוחות. יהיו לי סיוטים ובלילה אחרוק שיניים כמו שכבר שבוע אני חורק ומתעורר עם לסת כמו אחרי אונס. השרירים שלי יהיו תפוסים. ברחוב יפסעו זוגות חמודים ואוהבים, מחובקים עם מעילים וצעיפים, תחת מטריה אחת. יהיה לי קר. החיוך יהיה מר. הסתיו כבר כאן.
לפני 20 שנים. יום שלישי, 25 באוקטובר 2005 בשעה 5:06