מתחת לפרווה

המשימה שקיבלתי מבן לוין בשיעור הלפני אחרון היא לצלם בוידאו דברים שגרתיים בביתי, ליצור מהם סרטון ולהלחין לו מוזיקה. 

השקעתי כ10 שעות בצילום במהלך השבוע שעבר, כולל טיימלפסים עם הגופרו. הרגשתי שיש רעיונות טובים ופריימים נחמדים אבל שזה לא משתכלל לכדי סיפור קוהרנטי. 

בשיעור בשישי לפנות ערב בן צפה בחומרים וכמו שציפיתי היו לו רעיונות מעולים איך להפוך את זה ליצירה של ממש. 

אמרתי שזה כנראה יהיה יותר trek מhike אבל שאני חושב שזה תרגיל מצוין וששווה להשקיע בו. 

הרעיון הבסיסי הוא למצוא יופי בדברים הקטנים והשגרתיים כמו שאני מוצא בטבע. 

התחושות שאני רוצה להעביר הן של solitude, של ימים באים והולכים ואוזלים, של יופי וכאב והתמודדות. קצת כמו ״שירי סוף הדרך״ של לאה גולדברג.

הערב צילמתי טיימלפס שקיעה מהחלון בחדר השינה עם המצלמה ולא עם הגופרו. בן אמר שהזווית הרחבה יוצרת תחושה כאילו זה אלוהים שצופה מלמעלה, והוא רוצה תחושה יותר אנושית של אדם צופה בנוף מחלונו. השתמשתי בחלון כמסגרת לפריים.