הרכבת חזרה התעכבה אמש ורק אחרי חצות וחצי הגעתי הביתה עם המוצ׳ילה הכבדה, כ9 שעות אחרי שיצאתי. 24 דק׳ המתנה בקונקשן באוניברסיטה במקום 4, אבל בשעות האלה כל דקה משמעותית יותר. נרדמתי בסביבות 2:40, עצוב, מרוקן, מאוכזב ופסימי.
התעוררתי למזגן שחזר לטפטף. הרגשתי את חוסר האפקטיביות שלו שהפריעה לי לשינה. התעוררתי עם כאב בכל הגוף, חלקו מבורך בזכות החזרה לג׳ים ולניידות שטח וחלקו לא.
הבאתי דלי, הברגתי החוצה את המכסה. העברתי לחימום כדי שהקרחונים יפשירו. הסיפון (שהיה אמור להיות רק פתרון זמני) נפלט ממקומו. דפקתי אותו חזרה פנימה. הזמן דחק, היתה לי הקלטה בעוד שעה. הבאתי דלי שיקלוט את השטפון. צילמתי וכתבתי לנתנאל. בתחילת השבוע הזכרתי לו והוא אמר שיעדכן.
הבטיח שיבוא מחר, יעדכן מתי.
אני כועס ומאוכזב אבל זוכר שגם אני בקושי מצליח לעבוד בתקופה זו, במיוחד כשכל כך הרבה דברים לא תקינים גוזלים את מרבית האנרגיה.