מתחת לפרווה

בלילה ישנתי כמו פגר.

למצעים ולמגבות כאן יש ניחוח מעודן ומשכר, המזרן ספג אותי לחיקו באהבה והכריות הרבות תמכו בי מוראלית. 

ישנתי כ7 שעות ברצף ואז נשנשתי עוד שעתיים של שינה כשקרני השמש כבר יקדו דרך הרווחים הצרים בין וילונות ההאפלה. 

קמתי לקראת 8, צעדתי לבייגלה סומסום וטוסט גבינה באבולעפיה בכיכר השעון, ומשם 2 ק״מ וחצי מיוזעים ולאים עד הבית. הוא היה יפה בעיניי אך הרגשתי שלא נעים לי שם וזה לא המקום בו אני רוצה להיות כרגע.

אספתי כמה דברים (מצלמה!), בדקתי שהצמחים לא צמאים, טבלתי את השוקיים במרינדה למחר (לא שלי, של תרנגולות), וברחתי מהבית במונית חזרה למלונה. 

עוד אתמול גיליתי איך להתחבר לחשבון היוטיוב שלי בטלוויזיה (בבית אין לי טיוי וגם בחופשות אני לעולם לא משתמש בה), והבוקר גיליתי שאפשר גם להתחבר לאפל טיוי שלי ולצפות בסרטים שרכשתי בעבר (או לשכור אחרים).

עד מהרה הבנתי שכל מה שאני רוצה זה לטפס בזהירות במדרגות הלולייניות ולהתחפר חזרה במיטה. ישנתי עוד כ4 שעות ובאיזשהו שלב כבר נהייתי מודאג שאולי אני על ערש דווי. 

זה רק מראה לי עד כמה הותשתי מכל הסטרס של השבועות והחודשים האחרונים. אחרי 13:30 ירדתי חזרה לסלון והתחלתי לחשוב על מזון. הזמנתי מ״הזקן והים״ ששוכן 650 מטר במורד רח׳ קדם (הייתי הולך לשם אבל שבת בצוהריים ובטח מלא משפחות רועשות). האוכל הגיע חם, פריך וטעים תוך 20 דק׳.

עכשיו שוב בא לי לישון, אבל אלך להתקלח ולהתגלח, ובשעת הזהב אצא לצלם פרטים מקסימים בנוף השכונתי.