מתחת לפרווה

כשיצאתי לצלם אחד השכנים בהה בי ממושכות. חייכתי ונופפתי לשלום. הוא נופף חזרה ונראה היה שיש לו משהו להגיד לי. התקרבתי וחיכיתי בסבלנות שיסיים ללעוס ולבלוע את מה שהיה לו בפה.

“Don’t take pictures here”

הוא יעץ.

(לא יודע למה אבל בהרבה מקומות משוכנעים שאני תייר ומצד שני תמיד שואלים אותי איפה נמצאים דברים כאילו אני מקומי, גם בחו״ל).

זרמתי עם האנגלית ושאלתי:

“Why not? I’m not shooting people, just cats and buildings”.

הוא ניסה להסביר באנגלית שבורה במבטא ערבי, ראה שאני לא מבין ושאל:

“Where are you from?”

הרגשתי ממש כמו הדמות של שלמה בראבא ב״נישואין פיקטיביים״ כשעניתי: 

“The States”.

(האם גם אני במשבר זהות?)

”Where in the states?”

”California”

”Here is like Chicago OK? There are good working people and some not so good people who don’t like you taking photos”.

“I understand, I’ll be careful”.

אחרי סיבוב קצר אך פורה חזרתי למלונה הממוזגת.

הזעתי מספיק להיום. הערב אני תייר נאיבי מקליפורניה אבל מחר בבוקר אני חייב לחזור להיות ונוס מהבלוק בתל כביר וליצור מוזיקה ללקוחותיי עם טרטור המזגן הנייד במוח, לפחות עד אחר הצוהריים.