מתחת לפרווה

אז מה היה לי היום?

התעוררתי ב4 ולא הצלחתי להמשיך לישון. הזמרת שהקלטתי היום התקשרה בלילה אחרי שכבר נרדמתי וזה העיר אותי. ישנתי מעט מדי וזה קרוב לודאי כי אני מפחית חומרים. התעוררתי במצברוח סביר אבל אז גל של עצבות שטף אותי. לא מחשבות עצובות, עצבות פיזית.

מדיטציה 1, מדיטציה 2, Reframe, תרגילי קיגל, משחקי מוח.

צילמתי וערכתי את הסרטון לToneGym, תוך כדי התקבל מייל מקריסטיאן ששאל(ה?) אם הספקתי ליצור את כל החומרים. עניתי שאני בדיוק מסיים.

הזזתי את המיטה הסגולה, קודם לצד אחד ואחר כך לצד השני. שאבתי ושטפתי מתחת. היתה שכבה נאה של אבק שהצטבר לאורך 22 חודשים. חשבתי מי אהיה בפעם הבאה שאנקה שם. מגב הפלא נשבר והדבקתי אותו כדי שיסחוב כמה שאפשר עד שימות סופית, כוס אמא שלו ושל פייסבוק ששיווק לי אותו.

הזזתי גם את השידות והארונית בחדר השינה וניקיתי מתחתיהן ואותן. ניקיתי את הקייסים של הגיטרות שניצבים שם. ניקיתי את השקעים והמפסקים בכל הבית, שאבתי את המיטה ואת הספה והסרתי ממנה כתמים, הזזתי אותה וניקיתי גם מתחתיה. החלפתי סדין. ניקיתי כתמים דביקים מהרצפה. שאבתי שיערות ארוכות שחורות.

הזמרת שהיתה אמורה להגיע ב11 כתבה לי ב11:15 שהיא בקומה השביעית בבניין הלא נכון ואיפה לעזאזל הכניסה לבניין שלי (״בכניסה, אין שם שומדבר מוזר או מאתגר״). ב11:20 היא הבינה שהיא בעצם נסעה לרחוב בשם זהה בראשון לציון.

אבל עשתה , שרה יפה מאוד והתפעלה בקול רם מהנקיון והריח הנעים של הבית ומהצמחים שלי.

תפסתי אוטובוס לפלורנטין לחדש את מלאי הוודקה האפורה (התאפקתי לא לקנות משהו איכותי וטעים לשתות ״כי מגיע לי״) ולהביא את מטחנת הפלפל של פיג׳ו שעלתה לי 400 שקל חזרה לחנות כי היא בקושי עובדת ועכשיו גם התחילה לחרוק. הם אמרו לי שהיא לא מתאימה לפלפל ארבע עונות. קניתי בתבלינסקי פלפל רגיל אבל היא המשיכה להתנהג אותו דבר ונסיונות שלי לשכנע אותה לעבוד רק גרמו לה להתפרק. כוס אמא של 4chef פלורנטין, איבדו לקוח לתמיד.

כך נראית תבוסה: 

בדיקה באינטרנט העלתה שלא רק אני התבאסתי מהמטחנה המזדיינת הזו.

התחשק לי למות אבל במקום להתאבד ערכתי את השירה של הזמרת.

הכנתי קישואים בנינג׳ה.

כוריאוגרף מחדרה ביקש שאקצר נאמבר שיצרתי עבורו כי הפסטיבל עושה לו קוק בלוק. קיצרתי על פי ההנחיות ואז הסתבר שההנחיות היו שגויות בגלל קצר בתקשורת אצלם. קיצרתי שוב.

כוריאוגרפית מפרדס חנה נדרשה גם לקצר, ומאותו רגע התחילה להתנהג אליי בקרירות כאילו זו אשמתי. קיצרתי ושלחתי, היא כתבה לי:

(הצעת חוק: כל אדם שמתחיל משפט ב״אשמח״ מות יומת).

עוד קודם לכן, לפנות בוקר, כוריאוגרפית מכפר סבא הגיבה ל״תיקון״ שביצעתי על פי בקשתה בהודעה קולית: ״דנוש היי ממי בוקר טוב. אבל למה נגעת בהורה?? עשית משהו נגעת שם בהורה! נכון? גם חסר פתאום התופים, העליה הזאת. משהו קרה שם, תשמע את זה״:

תוך כדי השתדלתי לפזר אהבה ואיכפתיות, לא יודע אם הצלחתי.

כולם מושכים לי בחצאית, ויש לי עיבודים מאוד אינטנסיביים ליצור כדי להראות לג׳נרטיב AI של הכוריאוגרף הג׳ינג׳י המפחיד מאיפה משתין הרובוט.