מתחת לפרווה

ישנתי די גרוע בלילה, נרדמתי מאוחר והיו לי סיוטים. מיליגרם האסיוול שהפחתתי בולט בהיעדרו. 

בבוקר הבהלתי את עצמי להרצליה לביקורת האחת לפני אחרונה באפוסתרפיה. ימי דוגמנות המסלול שלי קרבים לקיצם. סאם היה מרוצה מההליכה שלי. היה חם ולך ודחוק ודחוף. מיהרתי לחזור כדי לעבוד אבל כשהגעתי הביתה הבנתי שאני רצוץ ותשוש נפש. 

הסתממתי בשביל לישון, השלמתי את רוטינות הבוקר, עשיתי גבייה ולקראת 14 נרדמתי לשלוש שעות. התעוררתי עדיין תשוש אבל עם חרדה בשמיים. 

דווקא יש לי מוטיבציה לעבוד ולעבד לתפארת את ששת הנאמברים של הכוריאוגרף הג׳ינג׳י המשוגע (שהתקשר לשאול איך היו ההקלטות אתמול ושלשום וביקש לשמוע, כאילו שלא הייתי לחוץ מספיק) אבל זו עבודה שדורשת כניסה לstate of flow ואנרגיה גבוהה וממוקדת. 

אולי הייתי קיצוני מדי בהפחתות בשבועיים האחרונים. אני לא מצטער אבל גם לא מתפלא כשהגוף והנפש מכריזים על סכסוך עבודה: 

הגיעו חדשות טובות ויקרות מקליפורניה, תיקון הVoxBox שלי הושלם (עוד יש גם 220$ על המשלוח ואיזו עמלת תשלום בכרטיס אשראי שתחושב). 

מזכיר לי פתגם סיני עתיק: ״גנוב לאדם את הארנק והוא יהיה עני לשבוע. למד אותו הפקה מוזיקלית וצילום והוא יהיה עני לכל החיים״. 

הזמנתי מטחנת פלפל חדשה ומומלצת מאימפריית הרשע של בזוס והשלכתי את המקולקלת.

כולי עייף מאוד חוץ ממרכז החזה שמשפריץ קוטיזול בזיל הזול והאמיגדלה שחושבת שהיא כוכבת מחזמר בברודווי.