מתחת לפרווה

באתי עכשיו ללכת לישון וראיתי את לילה, החתולה הטריקולורית, הסנובית, הצומית, העצמאית, הביצ'ית, רבת ההבעה והנסיון מתה על הרצפה הקרה ליד הארון.
היא היתה איתי מאז גיל 16.
בכל דירה ועם כל בת זוג.
דרך תקופות וחוויות שאפילו אני כבר מתקשה לזכור.
תמיד נתתי לה לצאת חופשי, אף פעם לא לקחתי אותה לוטרינר (חוץ מפעם אחת לפני שקופיקו נולד...הוא מישש לה את הבטן ואמר שהיא בהריון...אני עוד מחכה לגורים...)מעולם לא ילדה...הייתה מעירה אותי בבוקר ביללות נבזיות...משתינה לפעמים במקלחת...עשתה לי סימנים עם הציפורניים בספת הויניל...אהבה טונה וחזה עוף...היתה מתיישבת על תיקים של אורחות...היתה ערמומית ומניפולטיבית..אהבה מוסיקה ולפעמים ישבה מכורבלת באולפן והקשיבה. פעם התיישבה על צביקה פיק והוא התלהב מזה שאפילו חתולות נמשכות אליו.
היא גססה כמה ימים בלי יללות ובכבוד.
לפני שבוע עוד דרשה במפגיע את חלקה בחבילת חזה העוף שממנה הכנתי שניצלים.
אספתי את הגופה הקשה אך עדיין פרוותית ואהובה שלה מהרצפה והנחתי בעדינות במרפסת.
מחר יבואו מהעירייה לקחת אותה.
העיניים המכושפות שלה כבו.
יהי זכרה ברוך.