מתחת לפרווה

אתמול לפנות ערב, כשירדנו לעשות את הנגלות האחרונות בהחלט, דני מהמכולת אמר לבחור מהפלאפל : "תראה איזו להקה יש סביבו !" . הלכנו בשיירה מפוארת : אני בראש, האקסית, הפיינליסטית, החרפושית, ועדי ז. גדול.
האקסית והפיינליסטית היו איתי מהבוקר ופרקו באהבה את כל הקרטונים והרהיטים שהעברתי בעצמי בנגלות בעזרת עגלת הסחורות מהמכולת. הן ניקו וסידרו את הארונות והבריקו את הויטרינה הגדולה. הן השתמשו באקדחי מים של היורש בשביל להרטיב את הזגוגיות, וזו היתה תמונה משובבת נפש. בדמיוני הן גם התחילו להשפריץ אחת על השניה... (:
בשמונה בערב יכולנו להתיישב כולנו בסיפוק ולהכריז שסיימנו, והכל בזכותן. תודה רבה רבה רבה.

ועכשיו נראה לי שלטובת הקוראות הקבועות צריך לתאר את הדירה החדשה, על מנת שיהיה רקע לתיאורים עתידיים.

דירתי החדשה נמצאת מעבר לפינה מביתי הקודם.
זוכרות שהייתי מספר על שדירת הפאבים מתחת לבית שלי? ובכן, עכשיו הם *ממש* מתחת לבית שלי.
את הדירה דווקא לא מצאתי בהומלס, אלא בפלאפל, חמישה ימים אחרי שהתחלתי לחפש. בצהריי אותו יום התלבטתי מה לאכול, כבר התחלתי ללכת לכיוון הבורקס אבל אז משו דחף אותי לשנות את החלטתי. הייתי תוקפני כזה בצחוק, וכשאיש הפלאפל שאל אותי למה אני עצבני עניתי שאני בחיפושי דירה ושזה מבאס לי את הנשמה. "הנה, כאן יש דירה" , הוא אמר והצביע על הבניין החדש והשיקי ממול. התברר שבעל הבית הוא אותו אחד שכונה כאן לפני כמה פוסטים "הג'ינג'י עם המפתח", כשהפועלים ניתקו לי את קו הטלפון והייתי צריך להשיג מפתח לבניין השכן. זה תמיד מפליא אותי, הקאסט בתיאטרון החיים של אלוהים. כך היא הרוויחה גם רמז מטרים חזק, וגם חסכה לה עלויות של שחקן נוסף בתפקיד קטן. כנראה שהמשבר הגלובאלי משפיע גם על שיקולי ההפקה שלה.

אתמול במהלך ההעברות יצא לי (ולבנות) להכיר את השכנים החדשים שלי, וכל אחד מהם יותר חתיך מהשני. נראה לי שאני הכי פחות חתיך בבנין, שמסתמן כמעין מלון דירות לרווקים מתוחכמים ואופנתיים. הכל פה מאוד מודולארי, חדיש ומפנק. דוש עגול וענקי במקלחת עם הדפנות השקופות, עיגול חרס שחור וגדול במקום כיור, מזגן חזק ואינטליגנטי עם שלט ששולט בשלט ששולט במזגן. מרפסת נפלאה בדיוק מעל הסטריפ הכי תוסס בארץ. חלונות כפולים. וילונות וניציאנים. רצפה בהירה באריחים ענקיים. משפט שחזר אצל כמעט כל מי שביקר פה עד עכשיו : "וואי, זה נראה כמו חדר במלון" . אבל אחרי שחפציי מוקמו והוקמו, והציורים הנפלאים של עדי זילברברג נתלו, זה כבר קיבל טאצ' הרבה יותר אישי. ויש כאן אווירה, כזו שרוצים להישאר בה ולחזור אליה.

מי שתרצה עוד פרטים תאלץ לקפוץ לבקר... (:
עכשיו אני אפילו יותר פלורנטינאי ממקודם.

ושוב תודה לכל החברות והחברים שעזרו. עשיתן את זה רגוע ויעיל, והלב שלי מלא באהבה }}}{{{