מישי הסבירה לי לא מזמן על מנגנון הגעגועים הגברי :
ביום הראשון אחרי שנפגשים, אתה מתגעגע נורא..זה באמת קשה, אתה חושב עליה, רוצה אותה...ביום השני אתה תוהה...אני מתגעגע? אני לא מתגעגע? הממ...אני לא יודע...ביום השלישי אתה שואל את עצמך "למי אני אמור להתגעגע?"....
וול, אני ביום השני, ואני מתגעגע...אבל בחיוביות...אני לא חרד...אני מרגיש נהדר..רגוע, חד, שמח...מוצף אבל באור וחום...אני מביט בסימני הנשיכות הרבים ומחייך בטיפשיות...(וגם עושה קולות של תוכי)
אתמול הייתה לי הופעה טובה עם מופע השירים מהסרטים הישנים שאני שותף בו...כשבאתי ללכת, עצרה אותי ג'ינג'ית גבוהה יפה וכוסית עם מיני קצר ורגליים שעושות מחשבות רעות, ודחפה לי פתק עם מס' טלפון...זה מעולם לא קרה לי! אלוהים נותנת אגוזים למי שאין שיניים...אמנם יש לי שיניים בריאות חדות ורעבות...אך הן רעבות למישי אחרת...
סגרתי הבוקר תאריך להופעה הבאה שלי בקולטורה......עכשיו אני הולך לעבוד על הטרק הבדסמי הגרובי והמחרמן שאני יוצר בכיכובה של המלכה שלהבת...הקלטתי אותה לפני שבועיים...עכשיו צריך לעשות את האמאמא של העיבוד ובישול....ויש לי השראה...
אה ועוד משו...אני לא פוחד. יהיה מה שיהיה...ונראה לי שיהיה טוב. ושיבער. אני לא עוצר את עצמי מלהרגיש...אם אפגע בסוף, לפחות שזה יהיה אחרי מדורה גדולה...אשששששש, אני רוצה אש....פגזים, טילים, מרגמות, פצצות אטום, קמיקזה....ויש לי "אויבת" ראויה ביותר....
לפני 19 שנים. 6 בנובמבר 2005 בשעה 9:25
