לפני הרבה הרבה שנים, בארץ רחוקה רחוקה, חי סולטן טוב לב ויפה תואר.
הסולטן מעולם לא התחתן בשנית, לאחר שאשתו הראשונה הומתה בהמתת חסד כי חלתה במחלת הפרה המשוגעת, ונישואיו המתוכננים לנסיכה נורדית יפהפייה שהכיר במסעותיו סוכלו על ידי הוריה שלא רצו שתינשא לבן מיעוטים. את לילותיו היה מעביר בנגינה על הנבל, ובשעשועים עם פילגשיו הרבות שאיכלסו את ההרמון.
לילה אחד, ערך הסולטן משתה. נתינים הגיעו מכל רחבי הממלכה, הפילגשים לבשו את שמלותיהן הטובות ביותר והתמרקו בשמנים ריחניים, והשמחה היתה רבה. השירים והריקודים המשיכו עד אחרי חצות הליל, ואז הזמין הסולטן את פילגשיו לשוב עימו להרמון. (הסולטן היה נאור וליברלי, בתקופת שלטונו הוענקו זכויות רבות לנשים, והוא האמין בעידוד היוזמה והחופש ולא בדיכוי ועריצות).
וכך טיפסו במעלה מדרגות הארמון : הסולטן, סגנו החסון והנאמן עבדאללה, ושתי בעלת הקול הרועם, אנסטסיה הגותית הקטנה והצייתנית, סינדי הבלונדינית כחולת העיניים השקטה והאחראית, גרטכן האדמונית החדשה, וחדיג'ה המתולתלת שהייתה המשכילה בחבורה למרות שגדלה בהרים והיתה עז בצעירותה.
כשהגיעו גילה הסולטן שאין מספיק שיכר להרוות את צמאונן, ירד לכיכר העיר להביא וודקה, אקסלים, קרח, ודיאט ספרייט, גילה שלא הביא איתו מספיק מטבעות זהב, חזר וירד שוב, ואז הכין לכולן קוקטייל הבית. ושתי הספיקה כבר להשתכר כהוגן בנשף, וירתה פקודות לכל עבר בטון שהיה נפוץ אצל התגרנים בשוק : "תביא לי מים ! תוריד לי את הנעליים ! אני המלכה של הארמון ואני יכולה לקבל כל מה שאני רוצה ! " . משמיאן הסולטן למלא אחר דרישותיה, פנתה ושתי לפקוד על אנסטסיה שהייתה צייתנית מטבעה ועשתה כדבריה.
עבדאללה וחדיג'ה התיישבו על אריג הקשמיר ועבדאללה עיסה את כף רגלה. סינדי ישבה על הכיסא הגבוה במבט חשדן, וגרטכן ישבה שלובת ידיים ושתקנית על גבול הגזוסטרה. הסולטן פנה לשים מוסיקה ואנסטסיה לחשה לו "שים דורז". הפילגשים החליפו עקיצות ביניהן, ו-ושתי הוסיפה לרעום בקולה הוולגרי, ולזרוע רעל ומדון, כששיקרה לסינדי שהסולטן בגד בה ורימה אותה, ולאנסטסיה שהסולטן מעדיף אותה על פניה (ושכל היום שלח שליחים לקרוא לה והתחנן לפגוש אותה) , ומדי פעם ניסתה להעריף עגבים על הסולטן הנבוך שבשלב הזה העיר לה בנימוס שהיא מסטולית מהתחת ושתואיל להירגע ולמתן התנהגותה.
עבדאללה עבר לעסות את רגלה של סינדי בידו השניה (ונראה היה שהוא נהנה לנפוש קצת הרחק מאשתו - המכשפה הרעה מהצפון) , ושתי התעללה בפטמותיה של אנסטסיה, וגרטכן הוסיפה לשבת בצד. הסולטן ניסה מדי פעם לדבר על הנשף המוצלח, אך הוסה על ידי צעקותיה של ושתי שנהיו כבר בלתי נסבלות.
לפתע היתה מהומה, אנסטסיה נהייתה כעוסה מאוד, והתברר שושתי שפכה עליה (ועל הרצפה, ממש קרוב לכלי הנגינה של הסולטן) בקבוק מים קרים. גערות הסולטן לא הועילו, ושתי חטפה את מקטרתו ועישנה בהפגנתיות, אנסטסיה וסינדי התיישבו להסתודד ועבדאללה עבר לדבר עם גרטכן.
חדיג'ה, שנהנתה לחקות את ושתי ואת פקודותיה התובעניות, לפתע החלה לעשות סצנה, לאחר שביקשה מהסולטן להשתמש במק והוא הסביר לה שחוקי הממלכה מאוד ברורים בעניין הזה, ושאיש מלבדו אינו מורשה להשתמש במק שקריטי לפרנסתו ושבמערכת הפעלתו היחודית רוב האנשים אינם יודעים להשתמש, ושהיה מאפשר לה בשמחה להשתמש בפיסי אלמלא סינדי הייתה הורסת אותו כמה ימים קודם לכן. חדיג'ה (שהייתה חכמה כאמור) משום מה לא הסתפקה בתשובה הזו, והוסיפה לנדנד ולשגע, עד שלבסוף התפרץ הסולטן ואמר (בטון שהיה יותר מיואש על סף בכי מאשר מלכותי ואסרטיבי) :
"אוף חדיג'ה ! את כל כך יקרה לי, למה את מתנהגת ככה? הרי הסברתי... ! ובכלל, אני לא מבין את זה. אני אחרי נשף מוצלח שארגנתי, אני אמור לנוח על זרי הדפנה עכשיו... במקום זה אני מוצא את עצמי מתחזק את זרי הדפנה... מחזיק אותם מלמטה ! " .
חדי'גה ועבדאללה עברו לעסות את רקמותיה העמוקות של ושתי, שגנחה וצרחה, חדיג'ה אמרה שהיא תעסה לה את מוקדי הכעס בגוף. הבנות התחילו להיות רעבות, ושתי תבעה מהסולטן שיביא אוכל, וחדיג'ה חיקתה אותה בחדווה. הוחלט להזמין פיצה ע"י שליח שיגיע על סוסו האציל תוך 30 דקות. סינדי מונתה כגיזברית ואספה את מטבעות הזהב מכולם (אך איבדה מטבע זהב אחד בתוך חזייתה המפוארת) . הסולטן התיישב בין סינדי לאנסטסיה וניסה להתרגע מעט מליטופיהן והצורה בה עינגו את פטמותיו החשופות, אך בשלב הזה ושתי איבדה את זה לגמרי.
ושתי החלה להתפרע, שפכה את חלב הנרות על אריג הקשמיר (שקיבל הסולטן במתנה מאנסטסיה כמה שבועות קודם לכן), השליכה כסף (שחשבה בשכרותה שהוא של הסולטן אך למעשה היה שלה ) על הרצפה, צרחה : "כשהפאקינג בן שלך שופך אורזזז על הרצפה אתה לא צועק עליו !!! " וגם : "אני הרמתי את כל הערב המזוייןןןן הזהה שלך", ולאחר שסירבה לבקשתו של הסולטן ללכת הביתה הוא משך אותה בשערה לכיוון הדלת (לא היתה לו דרך אחרת לשנע אותה, היא שקלה יותר ממנו), היא נצמדה לרצפה וסירבה ללכת, סינדי ואנסטסיה הביטו במתרחש המומות. עבדאללה וחדיג'ה קמו בדאגה ובאו להרגיע. ושתי נשכה את עבדאללה ושרטה את חדיג'ה, ולבסוף קמה לתקוף את הסולטן שהדף אותה בכאפה.
ושתי יצאה לחדר המדרגות אך עדיין סירבה ללכת, צעקה לסולטן : "אתה אימפוטנטטטט ולא יודע לזיין ! " ("אנחנו יכולות להתווכח עם זה..." חייכו אנסטסיה וסינדי) , ולבסוף חזרה בוכייה ונמרחה על הכורסא. הפיצה הגיעה, גרטכן ועבדאללה לא רצו לאכול אבל עבדאללה נשבר בסוף ולעס בהנאה. גרטכן עברה להסתודד עם ושתי שהמשיכה לספר בדיות וללכלך על הסולטן, שאר החבורה עברה לגזוסטרה ושוחחה בנימה שנהייתה הרבה יותר כבדה.
באישון ליל, קצת אחרי שעבדאללה פרש ליצועו, סינדי אספה את חפציה ואמרה שהיא הולכת, גרטכן ביקשה לתפוס איתה טרמפ, הסולטן ניצל את ההזדמנות לשלוח גם את ושתי ואנסטסיה לביתן, אך עוד הספיק לשלוח יונת דואר זריזה לאנסטסיה שתשוב לאבהבי לילה קצרים. לאחר שגמרה ורעדה בידיו לחשה בדאגה : "כבר לא גמרת איתי הרבה זמן...". לאחר שינה קצרצרה וכשהשחר כבר הפציע, הלכה גם אנסטסיה לעבודתה, והסולטן נשאר לבדו, במיטתו, כפי שהוא כבר רגיל ואפילו מעדיף, וחשב לעצמו שבסופו של דבר מדובר הרי באוסף בחורות שאינו רוצה כרעייתו, כל אחת מסיבות אחרות, והבין שהוא כפי הנראה היחיד שלא חשב שהולכת להיות אורגיה, ופשוט רצה להעביר את השעות שלאחר הנשף באווירה ידידותית.
"הו וול" חשב הסולטן לעצמו, נאנח, ישן כמה שעות, והתעורר לעוד יום עבודה שקדנית, לענות על כל צרכיה של ממלכתו.
לפני 15 שנים. 15 באוקטובר 2009 בשעה 12:04
