זה בעצם מרגיע לדעת שהכל הפיך.
זכר יהודי פלורנטינאי בשנות השלושים לחייו יכול להרגיש מוקף, שבע, חסר עניין אמת, מוכר, מקולקל וסוטה, ושבועיים יבשים ובודדים אחר כך להרגיש לגמרי לגמרי לבד, מורעב עד העצמות, סקרן ומשתוקק, מנוכר, כשהתשוקה היא לחיבוק, נשיקה, נוכחות במיטה ובבית, וזיון זה כבר נשמע קיצוני.
זכר יהודי פלורנטינאי בשנות השלושים לחייו עשוי לדחות 4 הצעות קונקרטיות מאוד בערב שישי, לא לבצע שום פעולה שהיא על מנת ליצור אופציה אחרת, כדי שלא יפריעו לו להרגיש מאוד בודד ולשמוע קולות פוליפוניים דיסהרמוניים מהדהדים בראשו, ולהביט בערגה וקנאה על מאות היפהפיות שעוברות לו מתחת למרפסת בבניין המפואר שבו הוא גר. (ולא ליזום איתן שום תקשורת, כמובן) .
זיפב"ה שכזה כבר יודע שהמרחק בין כלום להכל הוא רגע, מילימטר, סנטיליטר של כימיקל במוח - לכאן או לכאן, התהפכות של פולאריות היתרה בבנק, הבזק של צלצול הודעה, זוג עיניים שפוגש באקראי בזוג עיניים אחר והחיים של כל העיניים המעורבות משתנים לנצח.
אני רוצה אהבה אמיתית, אהבת פרא. אני לא יכול יותר להתפשר על פחות. אני שונא להיות ציני מריר ושוביניסטי. זה בניגוד לטבע האמיתי שלי. כן, אני בודד כמו כלבה, כל ניחוח של בושם ברחוב או לחיים סמוקות ועיניים חמודות של מישי שנראית כמו בית מחוללים בי סערות. אני סופר לאחור את שעות הסופ"ש עד שיתחיל השבוע, והתעסוקה תמלא את החלל. אני מקנא בכל האנשים שנראים מבלים ונהנים ומזדיינים, אני כל הזמן *ככה* קרוב לבכי או לעשות איזו שטות.
אבל אתמול טיפסתי על גדר בית הספר ושיחקתי כדורגל עם היורש ושניים מחבריו, הבקעתי גולים והברקתי טקטיקות, הוא השוויץ בי ואני הייתי גאה בו, שנינו נהננו, והרגשתי אהבת אמת. ויצרתי המון מוסיקה השבוע, ובשבוע הבא אצור יותר, ואני מקבל המון מחמאות על כל מה שאני עושה. (וזה רק בונוס למחמאה האמיתית - שמשלמים, ושחוזרים) . ונורא חסרה לי אינטימיות וקירבה, והפיתוי לעוד לילה אחד גדול, ואוף בא לי לבכות ובטח כשאסיים לכתוב את הפוסט יהיה עוד יותר קשה כי עכשיו אני עוסק במשו, והלילה של שישי הולך ומסתיים ומפנה את מקומו ללפנות בוקר של שבת, והבלוז זורם לי בעורקים והלב מפמפם אותו ויוצר התפצצויות ושריפות... ושוב ושוב הלבד מכה בלופ.
ואני לא מכיר אף אחת שהייתי רוצה להיות איתה עכשיו, באמת ובלב שלם ובלי חשש והסתייגות. אבל זה לא אומר שכך יהיה גם מחר, או בעוד חודשיים. כי בשביל זכר יהודי פלורנטינאי חמוד כמוני, עם גוף של אל ופני מלאך, וכמה טריקים בשרוול.... הכל הפיך.
לפני 15 שנים. 24 באוקטובר 2009 בשעה 1:08
