מתחת לפרווה

לפחות זה נפתר, אחת ולתמיד.

לעולם לא אהיה שלה. לעולם היא לא תהיה שלי.

אני יודע מה אני מחפש, וזה לא היא.

זה גם לא אף אחת שאני מכיר כרגע.

זה אולי לא אף אחת אי פעם, למרות שאני לא באמת מאמין בזה.

כך זה היה צריך לקרות.

באתי הכי נקי ואמיתי בעולם. מהתחלה. וגם כל האמצע. וגם בסוף. ותמיד.

לא אני הייתי השקרן, לא אני הייתי המניפולטור.

צעירה ותמימה, פחח. אני בז לכל מי שחושב ככה.

יש לי ללא ספק הרבה על מה לחשוב, זה יהיה מצחיק מצדי להגיד שכבר הגעתי לכל המסקנות.

מה שבטוח זה שהמסקנות צריכות להוביל אותי הרחק ממנה, כפי שכבר הובילו אותי אינסוף פעמים בעבר, תמיד בצדק.

מתי אמצא אהבה כבר, כזו שתעשה לי טוב? האם אי פעם?

שבור לב, מרוסק לחתיכות, כואב, מושפל, מנוסר, מחורר, מרוסק כבר אמרתי.

לא יכול לנשום.

מי שאוהב אותי לא יקטוף אותי.

אני כל כך מתבייש.