אתמול התחלתי את שלב העיבודים במחזמר, וזה כיף גדול.
היה לי קשה להתחיל, הדף הריק תמיד מאיים והייתי צריך לדחוק את המחשבות הכואבות ולבחור שלא להרגיש את התחושות הנוראיות שאני כה מכור ונמשך אליהן. מסתבר שלהיות מזוכיסט זה לא all fun and games.
אבל כשכבר נכנסתי לשוונג לא יכולתי להפסיק... כל היום ריחפתי על מרבד הקסמים המוסיקלי, עם כלים אוריינטלים - סנטור, סאז, חליל בנזורי, כלי הקשה אסייתיים ומזרח תיכוניים.... כנורות, ויולות, צ'לו. סטקאטו, פיציקטו, לגאטו. כלי נשיפה... קרנות בקרשנדו. תופים, בס, גיטרות חשמליות, סינתסייזרים מכשפים. פעמונים, קסילופון... לתת לדמיון לעוף ולמוסיקה לקום לתחייה. מקצבים, האטות, משקלים. טרנספוזיציות ומודולציות. איזו עבודה כיפית, רק אני והצלילים.
הספר השכונתי גזם אותי היטב ("תספורת של התחלות חדשות" ביקשתי ממנו) וגילח לי פנס בצורת לב עם חץ שחוצה אותו. במסיבה של אורלי בשישי אבצע כמה שירים. עוד לא החלטתי בדיוק אילו.
מאוחר בלילה הדוגמנית קפצה לבקר עם חברתה המוכשרת, ישבנו על המיטה והן עזרו לי לקפל את הכביסה. הדוגמנית נורא נהנתה לחטט לי בארון ולחפש דברים לקחת. זה גרר הוצאה של בגדי הנשים שלי ומדידה של הפאה הבלונדינית של דנה... הרבה זמן עבר. קיבלתי את מנת החיבוקים היומית שלי... החיבוקים מחזיקים אותי בחיים כבר חודש.
לפני 15 שנים. 11 בנובמבר 2009 בשעה 8:31
