מהלחץ בעבודה לא הספקתי לעשות קניות לשבת, ואני גם במילא בקושי אוכל כבר כמה שבועות. אין תיאבון. הרגשות המבעבעים לא משאירים מקום בבטן. אבל בכל זאת צריך אנרגיה בשביל לעבוד, ויש לי עוד דרך ארוכה לעבור בסופ"ש. אז החלטתי לאפשר לעצמי קצת גחמתיות ופניתי לספר האוכל (התנ"ך...) על מנת להזמין אוכל סיני, כי כך נפשי האמנותית מבקשת.
לא קל למצוא מסעדות סיניות בימינו, הסושי מושל בכיפה, פקין צהלה לא סופרים את פלורנטין, אבל הסינית האדומה דווקא כן. חשבתי שיהיה הגיוני להזמין את הארוחה לשניים, גם כי כך אני רגיל עוד משנות השמונים העליזות, אז צ'ייניז נחשב לפסגת התחכום הקולינארי, וגם כי ככה יהיה לי אוכל לכל הסופ"ש ואני אוכל להתרכז ביצירה ולא בליקוט מזון.
מאותו הרגע שציינתי שאני מעוניין בארוחה לשניים והתחלתי לבחור את המנות, הבחורה הנחמדה שלקחה את ההזמנה התחילה לדבר אלי בלשון רבים, וגם קצת יותר ברכות (או שזה רק היה נדמה לי). "איזה מרק תרצו?... ומה תרצו לקינוח? ... עד 75 דקות זה יגיע אליכם... "
חשבתי לתקן אותה ולנסות להסביר, אבל זה סיפור ארוך וכואב מדי.
לפני 15 שנים. 13 בנובמבר 2009 בשעה 16:40
