יוצא שאני כותב פה רק כשאני במצברוח פסיכופטי.
לא שאני כותב חלילה במקום אחר, אני לא בוגדני.
בימים האחרונים לא מצליח להתרכז בעבודה כפי שהייתי רוצה, כפי שאני עושה בחודשים האחרונים.
הנפש מבקשת את מה שחסר לה, ומשבקשותיה הממולמלות והרפות נענו בהתעלמות, ואמירותיה היותר יציבות ומפורשות נדחו בכובד ראש, היא פתחה בשביתה, ללא אישור בית הדין לעבודה של פיקוד העורף שלי, שממשיך לצפות ממנה לספק את מיטבה גם ללא שום סיפוק, ריגוש, פורקן, ביטוי, וכל שאר הדברים שנפש אוהבת, ובמיוחד הנפש הפסיכואינפנטילית הזו שלי.
מעולם לא הסתפקתי בכל כך מעט כמו בתקופה האחרונה, וגם עכשיו, אני אמנם מסתפק במועט אבל הנפש שלי לא.
הנפש שלי נוחרת בבוז, הנפש שלי נדכאת אל דפנותיה, הנפש שלי סגורה בכלוב. (הא ! אירוניה, משפט מחץ, רפיטיציה, כפל משמעות, והחמאה לקהל היעד. הידד, עדיין יודע לכתוב. נוט טו סלף.)
אני מזכיר לעצמי את קינג קונג לקראת סוף הסרט, כבול בשלשלאות, עם אלימות נואשת מבעבעת, ודחף חייתי לאתר את הבלונדינית. ראיתי את הסרט עם היורש בסופ"ש, בו גם טיילנו בנס הרים, לקחתי אותו להסתפר בתספורת התוכי המחומצנת הראשונה שלו (הוא נראה מהמם ואמר לי "תאכל את הלב") וכולם אמרו שאנחנו נורא דומים, גם בהופעה בה ניגנתי בליל שבת והוא התלווה אלי.
המשפטים לא יוצאים לי מי יודע כמה בנויים, אבל לפחות אני כותב. הפסקה הקודמת באה להגיד שהיורש ממש קול והוא הבנאדם שנראה לי שאני הכי נהנה בחברתו לאחרונה, וכנראה שיש משו בלייצר את האנשים שלך בעצמך.
יש לי אתר מקצועי חדש ומהמם http://www.birdnest.co.il/
הבוקר מישי חדשה כתבה לי שהיא נהנית לקרוא את הבלוג שלי (אחורה) והזכירה קצת שזה היה כיף לכתוב ושאתן קוראות וזה.
ב24 השעות האחרונות היתה לי יותר אינטראקציה בין מגדרית מבכל החודשיים שחלפו, וזה מבלי שקרה שומדבר מיוחד או שווה סיקור.
לפני 14 שנים. 3 בפברואר 2010 בשעה 23:52
