מתחת לפרווה

הדודנית השכילה להבין שלפעמים אני ילד אפילו יותר קטן ממנה, והריב הקטן שלנו נסגר בשיחה קטנה במרפסת, בשעה הכי יפה בשבוע, יום שישי לפנות ערב. אח"כ ירדנו להביא את הmatch luggage מהאוטו, (כולל מייבש השיער האימתני) ולקנות מצרכים לפרנצ' טוסטים שהיא הכינה בכשרון רב. קניתי גם כרית ניקוי לכלים שהיא אהבה בקולניות, בצבע ורוד ולבן, כמובן.

לקחנו סרט בנות בספריית הוידאו, (הכנתי פופקורן) , והיום טיילנו במתחם הרכבת העותומנית, ביפו, בנמל, ובחורבות הדאנג'ן ("אתר היסטורי" ! ) . זרמים של מתיקות עמוקה סוערים בי. היא ממשיכה להיות נסיכה קרחונית אבל מדי פעם נותנת לי טעימה משכרת, שרק עושה טעם של עוד. חומת מגננתה נמסה במילימטר בכל פעם.

אבל איזה כיף. 😄
איי אם האפי לייק דה היפו.

ולנושא חשוב מאוד.
מסתבר שעושים תחרות מטומטמת באתר מאקו, של הגיטריסט הישראלי הכי טוב בכל הזמנים.
אני בכלל נגד תחרויות מוסיקליות, בטח בנושא רציני כל כך, שהרי זה לא ספורט, ויש גם עניין של טעם, והרי רבים תרמו, כל אחד את חלקו.

אבל אם חייבים לבחור (ובמיוחד כדי שלא יבחר מישו בלתי ראוי לחלוטין) , מעל לכולם מתנוסס בגאון שמו של ארז נץ, מורי לגיטרה ורבי לרוקנ'רול, האיש שלימד אותי רוק, בלוז, פאנקי, לשתות טקילה ולא ברנדי, ועוד המון דברים חשובים על עולם המוסיקה, הנשים, הכיף, הבמה, והשואו.

ארז נץ ניגן בכל האלבומים הגדולים של האייטיז, (גידי גוב, יהודית רביץ, ריטה ועוד המון) , ואחראי לריף המהפנט והתותחי של insane של אינפקטד מאשרום שמנגנים בכל המסיבות. ראיתי אותו לאחרונה בשידור של המופע של אינפקטד בגני התערוכה, והוא כיכב בכזו אורה, כזו אנרגיה חייתית, טכניקה מושלמת, וfeel ונשמה שיש רק למעטים, יחידי סגולה. והכל בכזו קלילות מעוררת הערצה.

קיצר, הצביעו לארז נץ, ויפה שעה אחת קודם. 😄

http://www.mako.co.il/music-Magazine/specials/Article-7f04fa27fd1f721006.htm&sCh=f6750a2610f26110&pId=2082585621