מתחת לפרווה

מיצי שלי.

זה טיפשי, למה אני בכלל כותב לך כאן. דיברנו כל היום בפון, בהודעות צבעוניות בכלוב, בצ'ט החיוור, בראש שלי, כל הזמן. אולי זה כי את ישנה. אולי כי הפטרת כבדרך אגב שמלא זמן לא כתבתי פוסט. (יש לך קול נורא עשיר בניואנסים. את מנגנת עם הקול שלך, וזה מוסיף נופך שלם למילים שאת אומרת).

אמש בקיסריה היינו כנציגי המעצמות שנפגשים בנורווגיה הקפואה (היה קר אבל שמחתי לתת לך את המעיל) לפסגת בזק. מה זה שלוש שעות בינינו... היום הרמתי את הפון כשהתקשרת והורדתי אותו ממש אחרי רגע, בשניה הראשונה שהשיחה מוצתה, והמונה תזמן 28 דקות. וזו הייתה השיחה העשירית היום.

מיצי שלי.
למה את לא פה?
אה, אני יודע למה את לא פה, אבל הלב שלי משוטט ברחבי הדירה כמו ילד אבוד בין ארגזים ותוהה.

זוכרת ששאלת אותי לפני שבוע, שעה ששנינו הרגשנו את זה, את *זה*, עמוק וביתי ונינוח ומתוק ואמיתי.. שאלת אותי : Is this for real? . ובחיי, שיט האפנז. זה מרגיש מאוד מאוד אמיתי. ואם זו אשליה, אני ממש בטוח שאני לא רוצה להתפכח. ובניגוד למה שאמרתי אז, דווקא מאוד יתכן ששנינו חולמים את אותו חלום, ואולי הוא אפילו יתגשם.

יש לך את המניירות המקסימות בתבל, ומשאית שלמה מהן. אני כל כך שונא אותך, את בעיה שאני לא מצליח לפתור. בעיה חמודה כזו, סקסיתתת כזו, אוחח. ווף. איזה אובססיבית את, מה את כותבת לי פוסטים באמצע הלילה.

יש לך תנודות חריפות במצב הרוח
יהירה ואגוצנטרית , סובבת סביב עצמך
אכולת ביקורתיות, קרה כמו אלסקה
מאמללת אוהבייך, משנה חוקים לטובתך

את פסיכואינפנטילית, נפגעת מכל רעד
מתיישרת רק מכאפות, בוחנת ת'גבולות
את קהל קשה, אדישה, לא מתרשמת
קירבה ואינטימיות עושות לך חרדות

אך עמוק בפנים פועם
לב רגיש ושברירי
אני יודע, ככה גם אני

את ואני
זה עונש הדדי
קללת הבבואה
ההשתקפות שלי

את פריקית של שליטה, לא מתפשרת
שכולם ישחקו את המשחק שלך
מזעיפה פנים כדי לשאוב עוד צומי
מתעללת בשדוד, במנוצח

אך עמוק בפנים קמל
לב חרד ועגמומי
אני יודע, ככה גם אני

את ואני
עונש הדדי
קללת הבבואה
ההשתקפות שלי