מתחת לפרווה

אתמול התעוררתי קופצני ועם רעב לכיף שלא לחלוטין בא על סיפוקו בלילה הקודם. בזמן שסידרתי את הבית ומיצי רחצה כלים שמתי את פסקול הסרט "מופע הקולנוע של רוקי" שמשום מה קפץ לי לתודעה. זה לא משו שאני שומע לעיתים קרובות.
סיפרתי למיצי על ההיסטוריה המשמעותית שלי עם הסרט, על איך הוא השפיע עלי עמוקות בגיל 16, כשהיינו נוסעים לקולנוע פריז ההיסטורי בפינת פרישמן והירקון ומבצעים את הפולחן באדיקות. ואז נזכרתי שראיתי לפני כשנתיים שעדיין יש הקרנות מדי פעם, בימי שישי בקולנוע כוכב ברמת השרון. ואאזזז נזכרתי שהיום (אתמול) יום שישי, ובדיקה אינטרנטית קצרה גילתה לי שאכן יש הקרנה בלילה.

לקראת חצות הגענו לרמת השרון. התרגשתי ולא כל כך ידעתי למה לצפות. חששתי שיהיה יבש ומאכזב. לשמחתי, עוד מעבר לכביש כבר ניתן היה להבחין בקבוצות של צעירות צבעוניות ומצודדות, מתאפרות, מתלבשות... הקהל הלך והתאסף, ולצד הילדים התוססים ניתן היה להבחין גם באנשים מבוגרים אפילו יותר ממני. (מיצי נשמה לרווחה). לחלקם היה מצוייר V שחור על המצח, וכששאלתי בחור נחמד למשמעותו הוא אמר שזה למי שבא פעם ראשונה ("אהה, יעני וירג'ין...") ושלמי שמצוייר V כפול זה אומר שהוא גם בתול באמת. 😄

הקולנוע היה מגניב ומתנ"סי כמתבקש, ארוך וצר, שורות קצרות, כדור מראות... החבר'ה שראינו בחוץ התמקמו על הבמה ורקדו בשורה בתלבושות סקסיות. נזכרתי בשורה של פיית'לס... "??It's a natural grace to watch young bodies shake" . הם נראו כל כך שמחים, מחוברים כפי שרק תיכוניסטים יכולים להיות. עם הווי והתלהבות וחלב על השפתיים. גבר ארוך שיער (מקבילו של הקומיק בוק גאי מהסימפסונס) עלה עם מיקרופון להתחיל את החגיגה. התברר שהתמזל מזלנו ליפול על קאסט של כוסיות שהתהדרו בשם "PMS".

העותק של הסרט היה ישן ומחורבן כמתבקש, (נראה לי שזה אותו העותק שהיה בקולנוע פריז לפני שני עשורים) , הסאונד היה לא משו, אבל איזו השקעה בתלבושות ובמשחק של הקאסט ! זרקתי אורז בסצנת החתונה, ושמחתי לגלות שלפחות חלק מהדיבורים עם הסרט נשארו ממש אותו דבר. בחור בוגר יותר שישב מאחורי השלים כל מיני דברים שהצעירים לא הכירו, וכך גם אני... שרתי את כל השירים, צחקתי והתלהבתי, ובמיוחד שמחתי שלא מדובר בחוויה נוסטלגית. זה היה חי לגמרי, כאן ועכשיו. כל התרחשות בסרט לוותה במקבילה של הקאסט, עם תלבושות תואמות שהוחלפו אינספור פעמים במהלך הסרט. כך נראית סצנה חיה !

איזה מדהים זה שסרט שנוצר כשאני נולדתי, עדיין מושך אליו צעירים קינקים ואדוקים שחיים אותו ממש כפי שאני חייתי. הדור הבא של הסוטים... בסוף ניגשתי לקומיק-בוק-גאי המיוזע ונוצץ העיניים להביע הערכה עמוקה והוא שמח לגלות שהיה בקהל עוד בוגר של קולנוע פריז, ואף גילינו מכרים משותפים מסצנת הבדסם .

Don't dream it... Be it !

ולמי שרוצה גם... הנה האתר שלהם :

http://www.rhps.co.il/hebrew/index.php