לפני 14 שנים. 12 ביוני 2010 בשעה 20:11
האניבאני
בואי נברח מכאן
אנלא יכול יותר
העיר הזאת עושה לי בלאגן
במוח
או מה שנשאר ממנו
קחי איתך רק תיק קטן
בגד ים וגופיה ורודה
נמריא אל הלא נודע
עד שנמצא מקום
גבוה
עמוק
רוגע
מתוק
שופע
צלול
פורח
בתול
לראות זריחה מהר גדול
לצלול עמוק בים כחול
לרקוד עד שהלילה מסתחרר
וכוכבים נופלים
להשתובב בין הסדינים
לצחוק כמו ילדים קטנים
להתדיין כמו שפנים
על כוס מיץ גזר
חלום של כלור ותכלת
שיער זהוב ועור צרוב שמש
רוח בין ערביים נגיעות קטנות
להתנודד כמו שיכור על פני גלים של אהבת אמת
להתנפץ ברעד אל החוף
שלך
גבוה
עמוק
רוגע
מתוק
שופע
צלול
פורח
שמח
