מתחת לפרווה

בתקופה זו של השנה אוגוסטוס הנורא מושל בכיפה, ומדכא את תפקוד המוח של נתיניו המיוזעים.
היורש כאן כבר חמישה ימים, בנוסף לחמשת הימים שהיה כאן לפני שבוע. רוב הזמן זה כיף ואנחנו מתנהלים בהרמוניה. כשאנחנו הולכים ברחוב לקניות וסידורים אנחנו מתלוננים על הקור הנורא, מצרים על זה שלא לקחנו סוודר ומעיל, ומתפלאים איך כל שאר האנשים מסתובבים במכנסיים קצרים וגופיות, ואיך הם לא פוחדים להתקרר. (זו המסורת המשפחתית של חוש הומור צנימי) .

עשינו סיבוב צהריים אחד לקנות שח-מט, כי זה שהיה לנו הוא מקופסא של 50 משחקים באחד, והיות שהתחלנו לשחק הרבה לאחרונה (האינדיאנית היתה הטריגר לפני כמה שבועות, ומאז זה תפס. חשבתי שאני אהיה ממש גרוע בזה אבל הסתבר שאני דווקא מוצלח ותמיד מנצח את היורש שבכלל לא רע בעצמו) חשבתי שמן הראוי להתארגן על לוח עץ וכלים גדולים. לחנות האחרונה בסיבוב הגענו כבר כל כך אדומים ונוטפים שהמוכר נתן לנו פחית קולה זירו מתנה.
ביום אחר הצלתי לו בגבורה 40 מיליון בפוקר שנגנבו לו ע"י האקר מאינדונזיה. דיברתי עם התמיכה באנגלית, ביצעתי את כל ההוראות שלהם, והכסף חזר. רק שמאז הוא קצת איבד עניין בפוקר, כי כבר נהיה לו 170 מיליון והלך האתגר.

ביום א' פתחתי את הבוקר בסשן הקלטה, כאשר לפתע שמעתי חבטה מכיוון הויטרינה, ואז הבחנתי בתוכי צבעוני חוזר וחובט את ראשו במרפסתי. הוא היה דומה מאוד לתוכים שקיבלתי ליום הולדתי לפני שנתיים מהפיינליסטית (שברחו בנסיבות מסתוריות ביום שנפרדנו), וישר עבר לי בראש שאולי זה הבן שלהם שבא לנקום, וכנראה שהוא ממש מתוחכם אם הוא גילה גם את כתובתי החדשה. היתה זו מחשבה די מצמררת, והתקשיתי להסיר ממנו את מבטי ולהתרכז בהקלטה. הוא קיפץ למעקה וארב שם קצת, ואז ירד לכיוון השולחן והחל להתביית. בשלב הזה הייתי די בטוח שהוא מתכנן להתפגר לי במרפסת, וניסיתי לחשוב מה המשמעות של הלייטמוטיף הזה דווקא בעיתוי הזה, והאם הוא משקף לי את דעיכתו של התוכי הפנימי שלי, ואז הוא עף להיות לייטמוטיף במקום אחר.

אתמול בבוקר הלכתי לחפש מתאם לאזניות עם הברגה (אין, אין ואין ! בשומקום ! אני מתעסק בכל כך הרבה עניינים טכניים הקיץ הזה. כל הבלאגן עם המחשב החדש, כל הבלאגן עם המחשב הקודם שהורשתי ליורש ולהתאים מערכת הפעלה חדשה ולהתמודד עם כל האישיוז של תאימות עם המשחקים שלו וכו', והשבוע גם תיקנתי את המיקסר אחרי שנים של בעיות מגעים כמעט בכל פעולה, ויש עוד מלא אבל מה מעניין בזה...? אניווי אם מישו יודע איפה יש נורת פיוז 12 וולט ולא זוכר כמה מיליאמפר שיגיד לי כי הפראמפ נראה עצוב בלי האור הכתום והנורה המקורית עולה 4 דולר באתר החברה, אבל להביא אותה לארץ זה עוד 100 דולר. עם המתאם אוזניות כבר הסתדרתי איכשהו. איזה סוגריים ארוכים, וזה בכלל רק פתיח לאנקדוטה אחרת. הו וול, פסקה חדשה) .

אז כשהלכתי לחפש את המתאם עברתי גם בחנות המשקאות, וכשאספתי את פחיות הדיאט אקסל מהמדף לפתע שמעתי קול חבטה וניפוץ, והיה נדמה לי שגם חשתי משו בראשי. אני אומר שהיה נדמה לי, כי הראש קצת איבד מתחושתו באוגוסט ודי התרגלתי לזה. הבטתי למטה, וראיתי הרבה שברי בקבוקים. נשאתי את הפחיות לכיוון הדלפק, וכל הנוכחים בחנות הזדעזעו מהדם הרב והאדום שניגר לי מהראש, בחלק הצפון מערבי של המצח. התברר שהיו שברי בקבוקים על ראש המדף, שבחרו משום מה ליפול עלי ולהתנפץ עוד יותר. המוכר הביא לי טישיו, ואז עוד פעם כשהקודם נהיה אדום, וציחקק במבוכה. אני דווקא הייתי קול ומבודח, אמרתי בקול רם שהתביעה כבר בדרך ושיש עדים, ורמזתי בעדינות שבקבוק דון חוליו יוכל לסגור את הסיפור בצורה ידידותית. אחרי כמה דקות ועוד סיבוב טישיו קיבלתי את האקסלים במתנה וגם בקבוק סטולי של ליטר, ונשלחתי לדרכי.
הדם הניגר מראשי והצלקת שנוצרה שיוו לי מראה קשוח, וחשבתי שאוכל לספר שהשתתפתי בקטטה.

יש לי כבר את הסיפור : הלכתי ברחוב לקראת חצות, כשלפתע שמעתי זעקות בחורה, ואז הבחנתי בבריון, מעל שני מטר גובה, שרירי מאוד ומלא שערות בכל מקום - גוהר מעל בחורה קטנה ומבועתת. התקרבתי אליהם, נעמדתי עם ידיי על מותניי וצעקתי לו "היי - תעזוב אותה !" . הוא הסתובב עצבני ונושף, לקח בקבוק, שבר אותו על חבית ריקה שעמדה שם, ובצעד זריז הניף אותו לכיוון פני. קפצתי אחורה והוא הספיק רק לשרוט לי את המצח, ואז התעצבנתי אני, והתחלתי להחטיף לו. הוא לא ידע מה פגע בו. כמה אגרופים, ואז בעיטת קראטה לביצים, סלטה אחורה, ואז כשהוא התקפל חבטתי בעורפו והוא נפל שדוד לרצפה. אמרתי : "תיטפל לבחורות בגודל שלך, ואל תתעסק איתי כי כשאני משתגע אז זה לא טוב!" . הבחורה הודתה לי מאוד במילים נרגשות, אך אמרתי לה שזה שומדבר, באמת, וכל אחד היה נוהג ככה.
זהו, זה הסיפור בגדול, ואני מצפה שהוא ישתפר בכל פעם שאספר אותו.