מתחת לפרווה

הלילה יורד מוקדם
הנמר מתעורר לריח של דם
חמים לו מדי בתוך המאורה
הוא מתגעגע לרוח קרה
שמכה בפניו עת שוחר הוא לטרף
חופשי לצוד ולטרוף ללא הרף

ריח בשר שנישא ברוח
עולה בנחיריו, הוא כבר לא בטוח
שיוכל להעביר את הדקה הבאה
בלי לרדוף אחרי מושא התשוקה
אבל אז מתעשת, זנבו מקפל
להפריד תפל מעיקר משתדל

אך בכל זאת זכרון הולם בראשו
לבו רוטט כפי שכבר איזה זמן לא
מנסה להחליט אם זה טוב או רע
שבחר לבלות את חייו במאורה