מתחת לפרווה

אתה לוקח את כל הזבל הזה שאתה עוטה בו.

ואתה עושה ממנו כדור, ממש כמו מהג'יפה שאתה מוציא מהאף, גם בלי קוק, כמו הרבה אנשים אחרים במצבך. אנשים מקסימים ונהדרים. רק שהם עושים קוק ואתה לא. בסופו של דבר גם אתה וגם הם מוציאים דברים מהאף. רק שאצלך זה טבעי.

ואתה לוקח את הזבל הזה, את האינטראקציות האלה, את השיחות באישון ליל, את הפואטיקה של הבעייתיות, את סינוור האורות, את המבוכה שבהתנגשות העולמות, את העירום שבלבוש המוגזם, ועושה מזה ציור.

ואתה חייב להבין שרוב האנשים לא רוצים לראות את זה מצוייר. ואתה מבין את זה. יש לך טעם מוזר. אפילו ביזארי.

בסופ"שׁ האחרון הספקתי לעשות הרבה. החל מהבית זונות בביתי (הולך לשירותים - זונה מתאפרת, הולך לחדר השינה, זונה מתאפרת) , דרך הבית זונות בגנון (הולך למבוך, שתי זונות מתנשקות תחתיך, הולך לכל מקום אחר, זונות אחרות משעשעות אותך, הולך למראה, זונה אמיתית מביטה אליך במבט מוזר. יוצא החוצה, יש צל של זונה שרודף אחריך באשר אתה הולך. הולך למיטה, יש שם זונה. הולך לצד השני של המיטה, יש שם זונה עוד יותר בעייתית. מתעורר, הזונה עדיין שם. אפילו השאירה מברשת שיניים. גם הזונה במראה עדיין שם. הזונות השתלטו על העולם. )

הולך לכנס משתחררות בנס ציונה כי הזונה השתמשה בכל מה שלימדת אותה, גם תוך כדי, בשביל לגרור אותך לשם. נוזפים בך שאתה זונה מדי. אתה חוזר זונה, ומתמקח עם נהג המונית הזונה, ומנצח כי אתה זונה מוצלחת ומתיישב על המדרכה הנס ציונית כשהוא מסרב. שמונים שקל. בלי להתפשר.

אתה מחפש טוהר וכל מה שאתה מוצא זו זנות מתוחכמת. אתה יוצא לסיור אנתרופולוגי ומגלה שיש אנשים שזה נחשב בעיניהם טעם מוצלח לעשות אריות קטנים ומוזהבים על הידיות של דלתות הבית שלהם. כאילו, כבר עדיף קוואלות. לבנות בית בנס ציונה, ולבחור אריות קטנים מזהב כקישוט לידיות בדלת.... ואומרים שאני יהיר. ואחר כך מתפלאים שהילדה יוצאת דפוקה.

אצלי החיים, ד"א, אם תהיתם, לא משעממים. המקולרת החדשה כמו נבחרה על ידי מועצת העם של המוחים בשדרות רוטשילד (שהגעתי למסקנה שאני בעצם נגדם. קודם כל כי הם פופולארים להחריד, ואחר כך, כי הם מסרבים בתוקף להגיד את האמת המרה והכואבת, ומסתתרים מאחורי א-פוליטיות, למרות שיתכן מאוד שבשביל כל המטומטמים, שצורכים טיוי ותרבות סלולר על בסיס יומיומי, זה בהחלט אפקטיבי... ) ומהווה גשר רחב וסימפטי אל העולם החיצון, שאני משווע אליו וסולד ממנו כמעט באותה מידה. ויש לי עוד כמה דברים טובים להגיד עליה ועל מה שהיא עושה איתי במיטה, וגם מחוצה לה, אבל אני לא רוצה שיעלה לה לראש, וחוצמזה נמאס לי לכתוב על סקס. יש איזושהי ציפייה מתמדת לחידוש, ואילו אני נשאר אני, והפטישים שלי לא השתנו בהרבה. או בכלל.

ואתה הולך ברגל ורומס את הפרחים הורודים כי אתה כועס,
ואתה תופס מונית ואומר לנהג " לא איכפת לי איפה תוריד אותי רק תראה לי קצת דרום תל אביב" כי פה בג'ננה אתה מלך ושמישו רק יעיז להתעסק איתך.
ואתה מגיע הביתה ומעלה את ההומלס אליך ומכין לו סיגריה, כי אתה רגיש חברתית, וכי אתה רוצה לבדל את עצמך מהבורגנות הפחדנית שלא מעלה הומלסים הביתה.
ואת כותב לבלוג כדי לזעוק לנשמות שנקשרו בשלך ובכל זאת צעדו הלאה, וכדי שמישו יקשיב באמת ולא רק יחכה לתורו לדבר, וכדי לדבר עם אדם תבוני, וכדי לתעד משו מכל מה שעובר, כי זה הכל נשכך, וכדי להאדיר את שמך ואת זכרך ואת זרעך. וכדי להרגיש פחות גאדדם לבד, כמו שתרגיש בשניה שתבין שהפוסט נגמר, ותלחץ על פרסום.

לילה/בוקר טוב ya all,
אני לא בודק לפני שאני מפרסם, אז אם יש שגיאות כתיב או אמירות טיפשיות, האחריות כולה על מערכת "מתחת לפרווה".