לפני 18 שנים. 19 בפברואר 2006 בשעה 6:22
אוף איך אני שונא כאלו בקרים של שיברון, כשהשמש הקרה מאירה את החלל שנפער בחדרי הלב הריקים
האלכוהול מתאדה ומשאיר אחריו רק מרבץ מלוח של דמעות יבשות וכאב ראש טורדני
הצעקות והמילים הקשות עדיין מהדהדות
הזכרונות, החלומות, השאיפות, כולם עושים את דרכם במערבולת אל הביוב של התודעה
נשארת לה רק בדידות צובטת, שממלאה כמו נוזל אפור ועכור את השטחים הריקים שהתפנו