מתחת לפרווה

לפעמים המציאות באמת עולה על כל דמיון. בעוצמתה, בהזויותה, בדרמטיות שלה.
אתמול בבוקר קמתי שמח, בגלל תמונות שקיבלתי בלילה הקודם, של סוטה צעירה מאוד, יפהפייה וחושנית, אותה הייתי אמור לפגוש בגנון בלילה. במהלך היום, מצב הרוח נשחק מעט, אך הצלחתי לשמור את הראש מעל המים ואף להיות פרודוקטיבי פה ושם.

בשעה שלוש לפתע הגיע מייל שהשאיר אותי חסר נשימה, עם דפיקות לב מואצות, ראייה מטושטשת, וידיים רועדות. זה היה מייל מהאקסית. ה אקסית. ארוסתי לשעבר, זו שהייתי איתה ארבע שנים, זו שהייתה מלכתי הבלתי מעורערת, זו שממנה נפרדתי לפני כשנה וחצי בשברון לב.
היא כתבה לי, שהיא סוף סוף קראה את הבלוג. כולל הארכיון. את כל מה שעבר עלי מאז הפרידה ממנה. ושהיא אוהבת אותי, מאוד, ולא כותבת לי כדי לעשות לי בלאגן בחיים עכשיו.
למרות שחשבתי להתחיל לשתות רק בלילה, לפני הגנון, התקשיתי להכיל את ההתרגשות הרבה ומיד הכנתי וודקה עם מיצכתום. התקשרתי אליה...סוער...חלש. הצעתי לה להיפגש. היא סירבה. אחרי עשר דקות התקשרה ואמרה שתבוא בשמונה בערב.

בשמונה ועשרה היא הגיעה.
גם אם אחשוב עכשיו שעה, לא אצליח לתאר כמה יפה היא היתה. בזמן שהיינו בייחד מעולם לא ראיתי יפה ממנה. גם מאז הפרידה, אי אפשר להגיד שראיתי יפה ממנה, אבל בחודשים האחרונים די הצלחתי להוציא אותה מהראש. המפגש המחודש השאיר אותי פעור פה. היא נראתה מושלמת. הייתה במצברוח טוב, ידידותי, קל דעת. נשביתי.
ישבנו, שוחחנו ושתינו. לא היה מתח, אבל היתה תשוקה גדולה באוויר. התחבקנו. לפתע התנשקנו. הבאתי את האביזרים החדשים שקניתי לפני כמה חודשים, אותם היא עוד טרם ראתה. הקרופ, שוט הלוטוס...היא התלהבה והתקשתה להתאפק שלא להשתמש בהם. ניכר היה שמדגדג לה ביד. מאז הפרידה היא לא עסקה בבדסם כמעט כלל. אפילו שיכנעה את עצמה שהיא לא סוטה, לא ממש בקטע. (ומדובר במישי שגם אחרי שנה וחצי שלי בקהילה, היא עדיין השולטת הכי אקסטרימית ומובהקת שהכרתי).
שרתי לה.
בהתחלה היא הייתה מוקסמת ומחוייכת, כשהגעתי לשיר "קצה המסלול" היא התחילה לבכות. הפוזה החייכנית נעלמה. ירדנו לעומק. הסמירנוף+דיאט XL התחיל לעשות את שלו עליה. היא נתנה לי סטירות. התיישבה מעלי על הספה ונישקה אותי. צבטה לי את הפטמות. לפתע פקדה, "בוא למקלחת...יש לי פיפי". השתינה עלי, לתוך פי, על גופי. לאחר שסיימה, דחפה את ראשי בעזרת רגליה הארוכות אל תוך שלולית השתן...פקדה עלי להתנקות בזריזות....הוציאה אותי מהמקלחת...ניגבה אותי ברכות ובאהבה...הלכנו לחדר השינה.
הרגשתי כל כך חלש. לא הייתי בשליטה, לא הייתי במחשבות, לא הייתי בשום מקום, מלבד ענן ורוד ומסמם של תשוקה בוערת. השכיבה אותי על המיטה, על הגב, עלתה מעלי...שדייה הענקיים והמושלמים מתנופפים מעלי, ואני לא מורשה לגעת בהם. הרגשתי נכבש, נבעל. היא פקדה עלי ללקק את חור התחת שלה, ונעמדה על ארבע ברגליים פסוקות לצורך העניין. הגבתי כל כך בהתלהבות, בהתמסרות מוחלטת. ליקקתי עוד ועוד, היא רצתה שאעבור לכוס. התגובות שלה היו קרות משו, פחות מתלהבות ממה שהתרגלתי בשנה האחרונה. כאילו כל מאמציי, כל תשוקתי, לא כל כך מזיזים לה. היא הצליפה בי, חזק מדי, עם הקרופ, בעודי יורד לה. אחר כך טיפטפה עלי שעווה, על הפטמות, על הגב. הכל התערפל....דרשה שאזיין אותה. לעגה לי, שאיני מצליח לזיין אותה חזק מספיק....שהיא לא מרגישה אותי....תפסה אותי בשערותיי....לבסוף עלתה מעלי...לא הרשתה לי לגעת בשדייה....ראיתי את היצור המדהים הזה...את האשה-שטן שכה אהבתי, שמסתבר שאני עדיין כל כך אוהב. לא הצלחתי לשלוט בעצמי, וגמרתי.
מיד התחלתי לבכות. בכי חמוץ, כואב. היא נשכבה לידי, חיבקה אותי. בכתה גם בעצמה. דיברנו, מחובקים...דיברנו כפי שלא דיברנו מאז הפרידה...ללא כעס...ללא קנאה מצדה...מאותו צד של המתרס.
אחר כך התגלגל לו מעיין סיבוב נוסף...ועוד שיחה...דיברנו על איך זה, שגם שנה וחצי אחרי, ולא מעט פרטנרים (אצל שנינו)....אנחנו עדיין לא יכולים לדעת אם לא נתחתן ונעשה ילדים בסופו של דבר. התחושה אצל שנינו היא שיהיה לנו מסובך לחיות בייחד, אבל שאת הגבהים שיש לנו זה עם זה, אין לנו איך לשחזר עם אנשים אחרים. הצעתי לה לבוא איתי לגנון. היא רצתה, אבל הייתה עייפה, ואמרה שהיא מעדיפה לעשות את זה בזמן שתוכל להפיק מזה את המיטב. נפרדנו לשלום.

אחת וחצי לפנות בוקר הגעתי לגנון. היה מ-פ-ו-צ-ץ. מלא חברים וחברות, אווירה נחמדה ודחוסה...
פגשתי את הסוטה הצעירה מאוד, שנראתה מפתה במיוחד במחוך אדום אכזרי....
פגשתי את האקס-מקולרת, שהייתה חייכנית ויפהפייה, התחבקנו באהבה, כאשר לפתע הרגשתי מכה על היד. הסתובבתי והבחנתי בזו שנפגשתי איתה ביום ראשון, מזעיפה אלי פנים. לא היה לי מושג למה, וכשניסיתי לברר היא הזעיפה פנים עוד יותר. התברר אחר כך שהיא חשבה ש"צירפתתי" את האקס-מקולרת. האמת שלא צירפתתי, אבל היות והמפגש ביום ראשון היה ללא תנאים מוקדמים, ושהבנתי ממנה שהיא ממש לא מחפשת קשר רומנטי, לא הבנתי על מה הרעש. הו וול...
לפתע הבחנתי באיש שלי מהמכולת מתחת לבית. הוא כבר חודשים ארוכים מפציר בי שאזמין אותו לראות סשן או משו. "תבוא בשלישי לגנון"...אמרתי לו השבוע. הוא נראה כמו ילד בחנות ממתקים, שיכור כלוט, מבסוט מהחיים....עוד אינטראקציות עם חברי קהילה אהובים ונכבדים....עוד חיבוקים אוהבים עם האקס-מקולרת (אני שמח שהשלמנו....לא רציתי להתלכלך איתה, ויש בי עוד אהבה אליה, ללא צל של ספק...זה רק שזוגיות לא ממש עבדה בינינו) , ויצאתי לביתי, מלווה בסוטה-הצעירה-מאוד....ילקוט בית הספר שלה על גבי...(ילידת 88...פאקקק!!!!...אבל מעל לגיל 18 )

אלו החיים המוזרים ביותר שידעתי....ללא צל של ספק.