לפני 18 שנים. 1 במרץ 2006 בשעה 17:54
הלילה זה סתם בכי מלוכלך, בוצני.
הלילה זו סתם בדידות שקטה, סתם עייפות אפורה, עד שאפילו המחשבות רוצות לנוח.
הלילה כלום לא יקרה, זה רק אני, השמיכה, הכרית, והשמיכה והכרית השניה שאדמה אותן לאשה חמה אוהבת ומפנקת, ואטמע בה.
העיניים כבדות ומאיימות להתפוצץ לאלפי רסיסי קריסטל קטנים וחמים, בחושך השקט.
געגוע עקר, קנאה חלולה, כעס עיוור, שנאה כבוייה.
