אתמול בלילה ישבנו תהום המדהימה ואני, עם המאסטר היקר שלי ( ; לשיחה של ייעוץ זוגי על בקבוק פינלנדיה שהוא הביא. שטחנו בפניו את הבעיות, הוא נתן כמה עצות מועילות ואמר דברי טעם, ואז השיחה התפתחה לה לכיוונים שונים. באיזשהו שלב, כטוב לבי בוודקה, הבאתי מהארון את הפאה הבלונדינית הארוכה שלי, ונהייתי "דנה" . המאסטר התחרמן מזה קשות, וניסה כל טריק גברי בספר (ויש לו ספר גדוווולל) לפתות אותי. תהום מצדה שועשעה ביותר מכל ההתרחשות, ונהנתה לראות אותי עושה טיזינג. ואני עשיתי טיזינג....ועוד איך. ציחחקתי בביישנות כשהחמיאו לי, שיחקתי בשערי הבלונדיני השופע, דיברתי על סקס, הראתי לו תמונות של הזיין שלי על המחשב, השלכתי עליו את כדור השבויים לתוך המפשעה הגדושה שלו...(( : נורא נורא נהניתי להיות האשה המחוזרת, הביצ'ית, הלא נותנת....גברים זה כזה עם מטופש, ובלונדיניות אכן נהנות יותר....בארבע לפנות בוקר סיימנו את הסשן המנטאלי הזה בחיבוק ארוך ואוהב (עם הידוק של האגן) והמאסטר הלך, קרוב לודאי לעשות ביד (( :
האקס-מקולרת ואני הלכנו לישון ושנינו ישנו את השינה הטובה ביותר מזה שלושה שבועות. ישנו עד איזה שתיים בצהרים, ואפילו שהתעוררתי בתשע בבוקר הלכתי לשתות מיץ וחזרתי למיטה, בלי אפילו להיכנס לכלוב. קמנו בשתיים כאמור, ויצאנו לטייל בצי'נהטאון בנווה שאנן. קניתי נקניק לבן והאכלתי את האקס-מקולרת כמו כלבה קטנה ( : חזרנו הביתה, התקלחנו, והלכנו לארוחת צהריים במנטה ריי. בקבוק יין לבן, וסיר פירות ים משותף, הים, השמש השוקעת, האהבה הגדולה שיש בינינו. היה מדהים. ממש מדהים. הרגשנו קירבה והתעלות, רומנטיקה אמיתית. כשחזרנו כבר היה חושך, והרבצנו זיון עוצמתי. עכשיו אני לא יודע מה יהיה. מצד אחד, יש את האהבה, ההתאמה המינית, היכולת לחיות ביחד. מצד שני, יש את האופי הזנותי שלי שעשוי להפריע לניהולה של מערכת היחסים. אני פוחד להרגיש בודד, לא מסופק, עצוב....מצד שלישי, אנחנו לא ממש מצליחים להיפרד....האהבה בינינו לא נסדקה אפילו בקצת, חרף ההשתרללויות שלה ושלי.
סיימתי את הסופש בדירתה המעוצבת של כלבה מגלומנית הסקסית והמשוגעת, שעברה לגור בבנין חדש כאן לידי. אירוח למופת עם יין ופירות יבשים ופיצוחים טריים ותותים ועוגות והכלבה המיוחמת שלה שהתעלקה עלי,....והחברה המשותפת המ-ה-מ-מ-ת של שנינו שקיבלה זין אתמול סופסוף ולכן זרחה באור מיוחד....הראתה לנו את התחפושת המיועדת שלה ליום שלישי בגנון....אחחח...יש למה לחכות....
אני די בטוח שתקופת ההשתרללות המטורפת צריכה להגיע לסיומה, אבל ממתי אני בשליטה על החיים שלי. נחייה ונראה, מה שצריך לקרות יקרה. שבוע מעולה לכולם }}{{
לפני 18 שנים. 11 במרץ 2006 בשעה 22:15