אוקיי
מיצי זרקה אותי בגלל אתמול, וזה עצוב לי. היא חזקה ומטריפה והיא תתגבר ותמצא לה תוך חצי שעה מישו יותר טוב ממני, שגם יתאהב בה עד מעל האוזניים כמו שיכול היה לקרות לי אם הלב שלי לא היה כל כך פאקינג גס כהה ואטום.
תהום כאן. סישנה לי את האמאמא. הצד הנשלט שלי התחיל לשדר כי כבר איזה זמן לא קיבל את שלו....היא כתבה לי הודעה כואבת-זועמת בבוקר, התקשרתי אליה, וביקשתי ממנה לבוא במונית על חשבוני ולהעניש אותי. היא דומית מדהימה, כשהיא מצליחה לא להישלט על ידי, והייתה לי אורגזמה מתמשכת של איזה שעתיים במשך כמעט כל הסשן. הלוואי ויכולתי להיות איתה. גם לה ימאס ממני ממש בקרוב אם עוד לא נמאס והיא תמצא לה מישו יותר טוב, שיתאהב בה מעל האוזניים כמו שאני התאהבתי, עד שגיליתי שאני פאקינג טו מאצ', בשבילה, ובכלל.
אני לא יודע אם יש לי את היכולת לאהוב יותר. כנראה שלא. אני אשליה. אני פאטה מורגנה מזדיינת, מלכודת, וזה שהכל גלוי אמנם משחרר אותי מאחריות "משפטית"...אני לא רמאי ולא בוגד. אבל אני מסוכן. אני מלכודת דבש, ואני כנראה ראוי לפחות ממה שאני מקבל. הרבה פחות.
אני מרגיש אשם על הפגיעות שאני פוגע. הטוב שאני מעניק מתקזז עם הרע כשהוא נגמר, ביג טיים. בסוף זו חוויה שמשאירה את החווה מרוקנת, עצובה. ומצד שני, אולי עדיף להרגיש ככה, בעוצמות כאלו, למעלה ואז למטה, מלא להרגיש בכלל.
בינתיים אין אף אחד שיכיל אותי על השטויות שלי. מלבד האלכוהול. ואני מרגיש שהסטירה בוא תבוא, אם לא היום אז מחר. אני מתגרה בגורל. עושה טיזינג לאלוהים. ואת אלוהים, בניגוד לשאר הדומיות בעולם, אי אפשר להסוויץ'.
לפני 20 שנים. יום שישי, 10 במרץ 2006 בשעה 16:00