אמש, בדרך הביתה מרחובות אני עובר בחנות הסקס בתחנה המרכזית וקונה ID בטעם פסיפלורה. זה הבקבוק החמישי שאני קונה מאז הכניסה לכלוב לפני שנה. כל בקבוק, תמיד בטעם שונה, נושא עמו את זכרונותיו. מצב הרוח השתפר בינתיים, הרבה בזכות השהייה עם קופיקו, ועוד קודם לכן בזכות סוטה יפה שהתקשרה אלי במפתיע בצהריים, שאפגוש אותה בתחנת האוטובוס (לראשונה) כדי לתת לי חיבוק. ישבנו ושוחחנו קצת, ויצאתי מרומם.
אניווי, אני חוזר הביתה, מכבי מנצחים. אני מסדר את הקן ומנקה אותו, מתקלח ומתייפה כי בחצות אמורה להגיע הסוטה המעניינת מהגנון בשלישי. כן, אלו הם חיי לאחרונה, ויש בזה פלוסים ומינוסים. התקופה הזו תיגמר בקרוב, לדעתי, כי יש גבול לכמה אפשר להתפזר. בינתיים אני משתולל, וזה נחמד. אנחנו יושבים שותים ומדברים, מגע כף ידה הרך והעמוק...מבטה המרוגש והמחורמן....הופ, היא עירומה, קשורה למשקוף. היא מצחקקת בביישנות, לא מאוד מנוסה. "אין לי בעיה לצחוק", אני אומר, "אני אוהב לצחוק, במיוחד כשהבדיחה על חשבונך"...ומצליף חזק יותר, על שדיה היפים. מאוחר יותר, כשהיא קשורה למיטה, גאג בפיה, ואני מסיר את האטבים שתליתי על גופה, אני שואל ברכות "הם כואבים יותר כשהם יורדים, אה?..." היא מהנהנת בהסכמה...
"נשאר לך איפשהו אטב?" , אני שואל....אני יודע שנשאר. אחד משמעותי, על הדגדגן. "תשאיר אותו שם!" היא מתחננת.... ( : אני ממתין מעט, משחק בו קצת, ואז שולף אותו בבת אחת....
מאוחר יותר...כבר לפנות בוקר...היא רועדת לי בידיים על ספת הויניל האדומה...מחוייכת. האור כבר עולה בחוץ, כאשר אני מאפשר לעצמי להינגע על ידה. היא נוגעת ברכות, אני מעודד אותה לגעת כרצונה. היא מהססת מאוד אבל אצבעותיה נמשכות לתחת שלי כאילו זה צנצנת דבש. הID נכנס לפעולה, והיא מרגישה, כנראה לראשונה, איך זה להיות באמת מתחלפת. "בחורה הבאה ליחידת העילית..." אני לוחש לה בעוד היא משרללת את ישבני...( : יש לנו אותו שם, לה ולצד הנשי שלי...אנחנו מברכות זו את זו "לילה טוב, דנה..."
חבוקים במיטה...."החזרת לי את האמון בגברים"...היא לוחשת...ישנים...אני מתעורר כרגיל אחרי שלוש שעות ונכנס לכלוב, להתעדכן במאורעות הלילה. זה הדבר הראשון שאני עושה כל בוקר...אני חי בכלוב....וזה דווקא די מוצא חן בעיני.... חיי הסוטים....}{
no hidden catch, no strings attached....just free love
לפני 18 שנים. 10 במרץ 2006 בשעה 8:06
