עדלאידע ססגונית בדיזנגוף. קופיקו מחופש לאביר-מכשף, אני מחופש לבנאדם נורמאלי. אני שונא את החג הזה. אני חושב שהוא השנוא עלי מכולם, אחרי תחרות קשה עם יום העצמאות. מפלסים את דרכנו בין כל היהודים וילדיהם, בלונים יפים תלויים בשורות רוחביות מעל הרחוב. די הזוי, כל הסיפור. אחר כך הולכים לסנטר לחפש לו מתנת פורים כמובטח. הוא לא מוצא שומדבר מעניין בטויס אר אס, ולאחר משבר קטן אני מציג לו את החנות הפאנקיסטית...הוא מתלהב, ואני קונה לו טבעת גותית עם גולגולת ירוקה. אחר כך חוזרים דרומה ואוכלים דג בפיתה. במשך כל הבוקר אנחנו מדברים ומקשקשים, על דא ועל הא, הוא שואל שאלות ואני עונה כמיטב יכולתי. בפנים אני מרגיש בודד.
לא נראה לי שאבוא הלילה. לא בא לי להיות בחברת אנשים. אפילו לא אנשים אהובים.
אני מנסה לחזור לעצמי, כבר שנה וחצי, לחזור לאיזו שפיות, לאיזו שגרה יצירתית נחמדה. אבל זה רק הולך ומעמיק, אני לא יכול לטפס חזרה באותה דרך שנפלתי.
לפני 20 שנים. יום שלישי, 14 במרץ 2006 בשעה 7:46