מתחת לפרווה

זה יהרס. זה כבר נהרס.
זה אף פעם לא עובד. זה תמיד נתקע, תמיד נשבר, תמיד נהיה חרא.
עדיף לבד, לאף אחת אין טענות, אם כבר הן רק משתדלות יותר.
את האהבה שאני מקבל אני במילא מקבל על תנאי ובתמורה למשו.
להבדיל מהאהבה שאני נותן.
וול,
לא צריך טובות, אף פעם לא רציתי את זה במיוחד אניווי.
קנאה וחוסר ביטחון, ועוד ועוד ועוד ממנה. אלו החומרים הכי מכבים בגלקסיה. צריך לשים קנאה וחוסר ביטחון במיכלים של כבאיות. דחוסים בלחץ.
הכי טוב לבד.
במילא אני תמיד לבד, גם כשאני "בייחד"
והיו לי פוסטים כל כך נחמדים לכתוב, על "רק לראות אותה" ועל אמונה, ועל הגשמת פנטזיות, ועל...וואלה, כבר שכחתי. כבר לא שם יותר.
חזרה בכעס ובאכזבה ובבוב דילן ובוודקה תפוזים ושיישרף הכל.