מתחת לפרווה

לפני כשנה וחצי, אחרי הפרידה מהאקסית, כשהתחלתי לפקוד את הדאנג'ן, לילות שלישי היו מופלאים. היו הרבה ברנשים וחתיכות, היו ריקודים דקדנטיים על הרחבה, היו מגיעים המון חברי קהילה, המכשפה היתה יושבת על הבאר ומפקחת על הכל, היו מלכות בית שהסתובבו בין כולם והציעו סשנים, והיתה אווירה קסומה חברית ומקבלת. מצאתי לי בית בין הקירות האלו, בלילות שלישי. לפעמים התעליתי לגבהים, לפעמים צללתי לעמקים, לפעמים גם וגם והייתי בוכה כל הדרך על סלמה.

בתקופה האחרונה, וזה תהליך שנמשך כבר זמן לא מבוטל, ימי שלישי הולכים ומתרוקנים. אתמול המקום נראה (כמעט) כמו gay bar לא פופולארי, באווירה יבשושית וישנונית. אפשר היה לספור את הנשים הנוכחות על זוג כפות ידיים. גם לפני שבועיים כשהיינו המצב לא היה שונה בהרבה.

עשינו סשן נחמד על הבמה, היא זיינה אותי עם הסטראפון (ג'וני...) , קצרה מחמאות מכולם, אביס צילם (אני אעלה תמונות לאלבום אם הוא ישלח לי אותן...) פטפטתי קצת עם החברים שכן היו, זכיתי לראות כמה יפה melaila במציאות, והלכנו הביתה.

אולי זה תקופתי, אולי הקהל עבר למסיבות למיניהן במועדונים "יוקרתיים" יותר. אולי עמוס צריך קצת לחדש. אבל הדאנג'ן זה בית, והוא שלנו. והוא המקום היחיד שאפשר לבנות עליו באמת, שמאפשר לנו להיות מי שאנחנו באופן נטול פוזה. גם אם זה מאוד אופנתי לרדת על הגנון, להיות "לא בעסק"...בסופו של דבר מי שמפסיד ויוצא קטן זה אנחנו, כקהילה.

חזרו הביתה, סוטים, אני מתגעגע....


http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=14686