הלילה סוף סוף הצלחנו לישון שמונה שעות ברציפות...
קמתי קצת מבולבל, בהתחלה חשבתי שהיום שבת...כוס קפה, ונשלף היומן, ונפתחת רשימת המטלות במחשב, ויש פון מפקידת הסעד לחוק הנוער בקשר לאיבחון של קופיקו וועדת החלטה (זה טוב), ואני מתקשר ללקוחות והם אלי, ויש לי פלייבק לעשות, ושכר דירה להפקיד וצריך לגבות קצת ולייצר עוד עבודה, ויש קצת בהלה בריאה של ראשון בבוקר.
נושי קמה חופשיה לראשונה בחייה, בלי מחויבות, מלבד פגישה מתוכננת בערב עם המועמדת להיות הסאבית שלה. אתמול ארוחת הצהריים אצל הורייה עברה בשלום...איך שנכנסנו אמא שלה גייסה אותי לפרוס אבטיח ולהכין שיפודים, הכרתי את כולם והייתי מנומס ומקסים, הבאתי לאחותה הקטנה זר פרחים ענק ומושקע לכבוד יום ההולדת. הבאתי שתיה לאביה ששקד על הגריל, החמאתי על האוכל, התחנפתי לסבתות. (כשאני פוגש אישה שחשובה לי מאיזושהי סיבה, אני כורע ונושק לידה, לא משנה בת כמה היא....הסבתות נגנבו...( : )
בסוף הבלוג הזה יערך ויודפס לספר עב כרס. אני מתרגש כשאני חושב על התהליך שעברתי ושאני עובר, על זה שהחוויות לא נגמרות אלא רק מתעצמות...במפגשים שלנו עם זוגות או ווטאבר אני תמיד מרגיש את העוצמה שלנו כפרטים וכזוג...אני בן מיליון שנה...יש לי אינטואיציה ונסיון שלא מאכזבים אף פעם. אני כמו אבקת קסמים מנצנצת, באשר אני הולך. (סליחה על שביעות הרצון העצמית)
השבוע אני רוצה להוציא סוף סוף את הראש מהרקטום ולקבוע הופעה אחרי שעברה חצי שנה כבר מהקודמת. אנשים מתוודעים למוסיקה שלי דרך הבלוג (יש לינק בפרופיל לשירים ב"במה חדשה") וזה כל פעם ממלא אותי באושר לשמוע את התגובות. מקווה שהפעם יבואו הרבה אנשים. אני מתלבט גם לגבי המיקום...קולטורה שוב, או אולי בגנון, או אופציה אחרת.
כך או אחרת, שבוע טוב פורה ונפלא וקסום לכולם....}}{{
לפני 18 שנים. 28 במאי 2006 בשעה 9:44
