עבדתי אתמול עד חצות וחצי, קמתי בשש, ירדתי למכולת לקנות מצרכים להכנת סנדוויצ'ים לקופיקו, הוספתי לו MnM לקינוח, הכנתי את הסנדוויצ'ים, הלכנו ברגל לתחנה, הוא ישב עלי חצי דרך במונית כי לא היה מקום, הורדתי אותו בבצפר, ועשיתי את הדרך חזרה, כאשר בדרך קניתי שתייה, בשר, ונרות.
תהום עדיין ישנה כשחזרתי בתשע ושלושים, (היא בחל"ת) והתקשרתי לאמא שלי כי שמעתי מאחותי שלשום שהיא שוב כועסת על העולם ובפרט עלי ועליה. הקשבתי לה סונטת ומאשימה, שאני מתעלל בה ומשפיל אותה ושכך גם אחותי, ושלמדנו את זה מאבא שלנו, ושהוא היה עושה את זה מרגשי נחיתות, כי הוא היה אפס לידה. ואת כל זה היא משחררת במין קיטור צורמני, בלתי נעים לאוזן, עם כל פגיעות וקורבניות העולם על כתפיה. -----} חשבתי לעצמי, כמה אני שונא לראות בבירור מול עיני את הרקע שהביא אותי לבדסם, כבר מגיל צעיר. זה מוציא את החשק.
ב10 נכנסתי להשלים שעות כי אני הרוס מעייפות, ועכשיו אני צריך לעבוד בהיסטריה מטורפת להשלים פלייבק עד 18:30, אז תגיע משפחה חמודה ומורחבת להקליט שיר במתנה לזוג שמתחתן (על הפלייבק שאעשה) .
החיים האלה שלי....יודעים להיות גם קשים ותובעניים.
בלילה אנחנו בתכנית ללכת לגנון, אם לא אתאבד עד אז מהסטרס והעייפות. הבנתי שאנחנו עומדים לקבל הצעה להפוך למופע קבוע, לחלק מהצוות, בימי חמישי. זה מחמיא מאוד, אבל אני לא יודע אם אני רוצה...כל מה שאנחנו עושים זה מאהבה וחשק, לא מתוך מחויבות...
ולסיום אי אפשר שלא לפרגן לדנה, שאזרה אומץ ופתחה בלוג משלה..עכשיו יש כאן שלושה ניקים פעילים בבית....ולטובת הקוראים החוץ-כלוביים וכל מי שלא הבחין, הנה לינק. הזונה כבר עוברת אותי בצפיות....( :
http://www.thecage.co.il/blog/userblog?blog_id=20180
לפני 18 שנים. 30 במאי 2006 בשעה 10:36
