הם לא אהבו את השלטון הנאור הזה שהגיע ותקע להם מזבח זר באמצע הישוב.
הם ממש לא אהבו את כל החוקים החדשים והמתקדמים, ושירושלים נהייתה ירופוליס, ובטח גם המיסים עלו.
וכשאחד מה״הם״ בא להקריב חזיר על המזבח זה הרתיח את הדם בעורקיו של מתיתיהו שקם וערף לו את הראש.
עריפת הראש הציתה התלהבות בכולם, וככה כמה מאות טרוריסטים עם פטיש לcbt בתינוקות הצליחו להניס ארבעים אלף לוחמים.
כשהם הגיעו לבית המקדש הכל היה בחורבות כמו הדאנג׳ן הישן ביפו, אבל הם הצליחו איכשהו לדרדס מזבח, ולמצוא כד קטן של שמן שהספיק להם כדי להאיר אותו במשך שמונה לילות.
מה קרה אחרי שמונה לילות אני לא יודע. אולי מצאו עוד כד. אולי קנו בשוק עוד שמן.
לא בטוח מה מוסר ההשכל מהחג הזה, אבל בפאב למטה הגיע אדם בחזות חרדית והציע להדליק נרות.
קפצתי על המציאה כי הנער נסע לכוסשלהאמשלו למשך החג, ולא הייתה לי הזדמנות להדליק נרות. אז שרתי וברכתי ואפילו הרבי התרשם.
לא רציתי להדליק נרות לבד בכל ימי החג שחלפו, כי זה יותר מדי הזכיר לי את סצנת הסיום של ההצגה ״קידוש״ שראיתי בנעוריי, כשיוסי גרבר החזיק כוס קידוש לאחר שמשפחתו הקטנה התפרקה במהלך ההצגה, ואז הכוס רעדה בידיו והיין נשפך על הכל והאור כבה והמסך נסגר.
אבל גם בפאב למטה הרגשתי בודד בין זוג יפה ונכון לבין האחמ״ש היפה והנכון, והלכתי להצטייד בשתייה ולהיות לא נכון בגפי.
