אתמול הלכתי לשחק כדורסל עם גברים.
חבר נעורים עמו התנתק הקשר בשנים האחרונות וקם לתחייה בתקופה האחרונה לקח אותי לפארק פרס לשחק עם החבר׳ה שלו.
היו שם עוד שמונה מלבדי, והתגברתי יפה בסך הכל על החרדות והחריקות החברתיות שאני נושא עמי מאז שאני זוכר את עצמי. גם לא עלו לי יותר מדי פנטזיות סוטות של גנג בנג על ידי כולם וכל מיני השפלות. אולי רק קצת בהתחלה :)
מסרתי, נאבקתי על ריבאונד, שמרתי, חטפתי, זזתי בחסימות בצורה לא חוקית והעירו לי וגם עודדו איתו לזרוק, במיוחד אחרי שקלעתי זריקה-מנצחת-משחק באחד המשחקונים. שמרתי על איזה דוב שעשה לי את החיים קשים וניסיתי לבלבל אותו בעזרת טראש טוק ידידותי, ואז גם התנצלתי בכנות כשדחפתי לו אצבעות לעיניים וכמעט שברתי לו את המשקפיים. זה מעצבן שיש איזה מישו גבוה ורחב שמנצל את נתוניו הטבעיים ואת חכמת המשחק שלו בשביל להשתלט על האזור שמתחת לסל. זה בדר״כ אני.
בסה״כ שיחקתי לאורך שעתיים בחמישה או ששה משחקונים עד 6, קבוצתי ניצחה ב3 או 4, בסוף כבר שרפו לי הריאות והגוף זז בכבדות, וגם היתה איזו שמנמונת חמודה בלונדינית עם סווטצ׳רט ורוד ששיחקה עם חבר שלה בצד השני של המגרש והסיחה את דעתי אבל המשכתי להילחם עד שכיבו את האורות והחבורה התפלגה. כשחזרתי לשכונה כמעט נכנסתי להיפותרמיה אבל הצלחתי לשלוט בזה ולא להתחיל לרעוד, ובלילה הזעתי כמו סוס בסאונה והתעוררתי רטוב כולי, גם לאחר שהחלפתי פיג׳מה ושמיכה.
החבר אמר בדרך חזרה שעושה רושם שלא עשיתי פאדיחות. אין, בסוף בסוף גמני אהיה גבר.
