הימים האחרונים היו מלאים בתקשורת בין אישית, גם עם החינוכית החדשה (שהתקשורת איתה היא ליגה בפני עצמה) וגם עם חברותיי הטובות משכבר, שאת חלקן לא ראיתי זמן רב עד השבוע. כיף להיות הדיקן של ביה״ס לבנות ע״ש ונוס בפרווה, גם בחלוף השנים כשבוגרות ביה״ס גדלות ומתחתנות ושבות (ושוות!) עם תובנות חדשות. הפעם אין תחלופת נוזלים, אך יש תחלופת רעיונות.
תלמידת-הפמדום לשעבר אמרה : ״אני לא *יפה*, אני יודעת שאני מאוד סקסית, אבל אני לא ממש יפה״.
שאלתי אותה מה ההבדל.
״הנה למשל, בר רפאלי היא יפה אבל היא לא סקסית. ולעומת זאת, נגיד, נועה תשבי היא מאוד סקסית אבל... אה לא, בעצם היא גם יפה״.
עודדתי אותה להביא לי דוגמא למישי שהיא סקסית אך לא יפה. היא חשבה שניות ארוכות ולא מצאה. הלכתי לשירותים ואמרתי לה לחשוב בינתיים.
כשחזרתי היא עדיין לא הצליחה לחשוב על אף אחת שהיא סקסית בעינייה אך לא יפה.
״את יודעת מה המסקנה הבלתי נמנעת, נכון?״ שאלתי.
היא ענתה בחיוך נבוך : ״כן, הגעתי כבר למסקנה, חזרתי אחורה כדי לחפש עוד, ועדיין לא מצאתי״.
״שאם את מאמינה שאת סקסית, את חייבת גם להאמין שאת יפה.״
ובנושא אחר, כשדיברנו על שקרים, קידמתי את הטענה שאין בהם שום טעם, שאנחנו עשויים לחשוב שהם ישיגו לנו רווח בטווח הקצר או יחסכו מאיתנו איזושהי חוסר נוחות, אבל בפועל, אנחנו יכולים לשקר רק לעצמנו, לא לצד השני, ובטח שלא לאלוהים :
״זה כמו שתשימי מלח במקום סוכר בתבשיל... שניהם לבנים, התבשיל בטח שלא ישים לב.״
