מתחת לפרווה

לא יודע למה יש לי מעצור הבוקר מלכתוב על אתמול בלילה.

למרות שהיה מיוחד, מהנה, מוצלח. הכל קרה כפי שקיוויתי, נערת הבונד היתה יפהפייה כוסית רזה סקסית טעימה מטופחת אינטליגנטית ובוגרת, האווירה היתה רגועה וטובה, היא נמסה לי בידיים... טיפטפה עלי שעווה ותלתה מצבטים, הצליפה סטרה ושרטה, ישבה לי על הפנים, ירדתי לה ממושכות.... אפילו הזדיינו קצת למרות שבדר"כ בפגישה ראשונה לא עומד לי (לוקח לי זמן להרגיש בנוח באינטימיות עם פרטנרית חדשה) , וגם ליטפה וחיבקה, והייתה תקשורת מעולה (שני מאזניים בחדר אחד), וה'דיבור' שלה במהלך המיני-סשן, כאשר פנתה אלי כ'דנה' והתייחסה אלי כזונה זולה, היה טוב ומחרמן. (למרות שאחר כך היא סיפרה שזו למעשה הפעם הראשונה שהיא מסשנת מישו) .

היא אפילו כתבה על הנשיקה שלנו בבלוג שלה עוד כשהיתה כאן, על כך שהיתה זו נשיקה עגולה ומושלמת כפי שתמיד רצתה. אהבה מאוד את הקן, הרגישה מאוד בנוח, הזמן עבר מהר, היתה רגישה לאמוציות שלי, החמיאה, ובכלל, היו כל המרכיבים של ערב מושלם.

זו היתה פגישה ראשונה שלי איתה, מעולם לא נפגשנו, והיא הגדירה אותה לא כדייט, אלה כslumber party של בנות. שיחקנו קצת אמת או חובה, ובסוף אחרי הכל גם שלושה סיבובים של טאקי (ניצחתי 2-1) שנינו היינו די נטולי אג'נדה, ונתנו לדברים להתפתח בטבעיות. נראה לי שבאמת הייתי יותר בחורה ממנה, כשלקחתי אותה על זרועותי למיטה, יזמתי חיבוקים חמים, והבהרתי בקול רועד שאני לא מתמסר לכל אחת, ושזה מיוחד מאוד גם בשבילי.

בכל זאת הכתיבה הבוקר לא זורמת כפי שהייתי מצפה אחר ליל כיבושין מוצלח שכזה עם נערת בונד מוצלחת שכזו. אולי כי התרגלתי לעשות *סקס עם אהבה*, וה'לכלוך' שבאינטראקציה עם זרות גורם לי לרתיעה משולבת ברגשות אשם. אולי זה פשוט טבעי שאחרי הסקס הראשון שאחרי פרידה אני אהיה קצת אמוציונאלי. אני מתגעגע, פחות לאקסנושי עצמה, יותר לתחושה שיש מישי משמעותית בחיי. עם נערת הבונד אמש התאהבות לא עמדה כלל על סדר היום. היא רואה בי צעצוע משובח, וטוב שכך, אין לי בעיה עם זה. סביר להניח שאם היתה מתקשרת עכשיו ורוצה לבוא 'לנצל אותי', שארד לה ואספק אותה ואז היא תלך, הייתי נעתר בשמחה. אבל כנראה שהלב רעב לאותו סם מעוור ומעורר, שיוצר את הורדרדות הטיפשית הזו בנשמה, זו שגורמת לנו לעשות דברים טיפשיים כמו לעבור לגור ביחד ולתכנן עתיד משותף.

היום יום שבת, והיום פרוס לפני, פתוח עד קו האופק. אין לי תכניות, יש רשימה של כמה דברים אופרטיבים שצריך לבצע. אני מזכיר לעצמי להיצמד לפרוגרמה הבוגרת החדשה. לא לשקוע, לזכור שפירוק הקשר היה הכרחי ומתבקש, שכל מה שאני מרגיש זה בסדר, שאני צריך להתרכז בהווה ובעתיד, שאהבה תגיע כשהיא תגיע ובינתיים אני רוצה (ואני רוצה!) להנות מחוויות מיניות-רגשיות מסעירות. שטבעי שיהיו עצבות, קנאה, געגוע, אובדן, ושמה שיעשה את ההבדל זה מה א נ י אבחר לעשות.

יאללה דנה, אל תהי כבדה, הכל בסדר, בואי נלך לעשות משו עם עצמנו.