לפני 10 שנים. 16 באוגוסט 2014 בשעה 10:49
מעניין מתי הקללה שכפי הנראה הוטלה על הסופ״שים שלי תפוג.
ומתי אזכה לנוח בלי לכאוב
להנות בשווי שמינית מהמחיר שאני משלם
לאהוב בלי שזה יתפוצץ לי בפרצוף
מתי אהיה חופשי להיות ולא לגמרי לבד
מתי אשכב עם מישי (טכנית כבר כמעט ארבעה חודשים לא, רגשית הרבה יותר, שנים...)
אין צפי
רק לכאוב, לכאוב, לכאוב
עד שיעבור עוד סופ״ש
כי במשך השבוע הכאב הוא מוטיבציה
כל diss הוא זריקת מרץ
כל נקבה שהולכת היא ברכה
אבל בשבת צריך לנוח
ובמנוחה כל מה שיש לי לעשות כבר עידנים זה לכאוב
