לפני 10 שנים. 16 באוגוסט 2014 בשעה 20:36
עוד אחת לפח.
בעוד כמה שעות זה כבר יהיה יום א׳.
את ימי ראשון אני דווקא מחבב כי יש בהם באסה קולקטיבית מובנית, ואז אני מרגיש שהיקום ואני באותו עמוד.
התחושה הזו שאין מה לעשות, צריך לקום ולבצע פעולות, ואם במילא חרא אז לפחות שיהיה פרודוקטיבי.
ושלא משנה מה יקרה, הרי אי אפשר להרגיש יותר גרוע מגרוע.
כך שאני בעצם אופטימי.
