קמתי עייף וללא מוטיבציה. בלי חשק לחיות. עם עשרה פלייבקים של מוסיקה מזרחית שאני חייב להשלים עד סוף השבוע, עם מצב מורכב בנושא הסדרי הראייה בגלל הקיטנה, עם רשימת טלפונים מאתגרים, ומטלות מסוגים שונים, ובלי שומדבר טוב לצפות לו. זה מין יום שכזה, שלו היה לי כפיל, הייתי נותן לו לתפקד היום, וחוזר למיטה. מצד שני, יתכן שהכפיל בעצמו היה מתקשר להגיד שהוא חולה ביום שכזה. (אם הוא כפיל שלי, זה בדיוק מה שהוא היה עושה...)
כשהייתי נער הסתובבה איזו חידה...אם יש לך מוט ברזל, וצד אחד שלו חם מאוד, והצד השני מלובן, ואתה יכול לבחור איזה צד יוכנס לרקטום של מישו שאתה שונא, איזה צד תבחר....התשובה הנכונה היא 'את הצד החם'....כך הוא לא יוכל להוציא אותו....
ככה אני מרגיש. יש לי ברזל חם בתחת. זה יכאב יותר להוציא אותו מאשר להשאיר אותו שם.
אני מקטר ומקטר, אבל לא תהיה ברירה, אני אצטרך תיכף לסתום את האף ולהכניס את היד לתוך הג'ורה הסתומה הזו.
לפני 18 שנים. 3 ביולי 2006 בשעה 6:37
