זה התחיל אתמול בתחלופת הודעות בוקר חמימות, שהלכו והתדרדרו לכדי צ׳יטוט כבד בו היא היתה תלמידה חוצפנית שעושה עיניים למורה ומחרמנת אותו בזמן השיעור, ואני הייתי המורה המחורמן. הוריתי לה (בצחוק) לכתוב על הלוח חמש פעמים ״לא אחרמן את המורה במשך השיעור״, ולאחר שהיא עשתה מזה פוסט העניינים הסלימו עד כדי כך שהייתי פשוט חייב ללכת לחנות מכשירי כתיבה, לרכוש סרגל מתכת, מחברת ורודה ועט ורוד, לחזור לצ׳ט ו׳לצעוק׳ ״איפה הפיצית החוצפנית הזו?!״, ולהורות לה להגיע לריתוק ב20:00 עם קוקיות כעונש על התנהגותה הנלוזה.
היום עבר בהתרגשות ובמזימות תוך כדי עבודה.
לקראת השעה היעודה לבשתי מכנסיים ארוכים שחורים וחולצה מכופתרת משובצת תכלכלה שנתקבלה במתנה לפני שנים ומעולם לא נלבשה.
רבע שעה לפני הזמן נשמע צלצול באינטרקום וכששאלתי מי זה היא ענתה : ״תלמידה״.
היא נכנסה וקדה כפי שהוריתי לה מראש, ואז התיישבה על ספסל הלימודים (המיטה).
היה לי קשה לא לחייך ולא למשמש אותה שכן היא לבשה חצאית קצרצרה, גופיה ירוקה עם ציצים, ענדה שרשרת עם תליון ״LOVE" קיטשי, והקוקיות והסיכות הצבעוניות עשו לי גררררר עצבני.
אך הוריתי לה לקום, שאלתי אותה אם היא יודעת למה היא פה, והוספתי להיות קשוח גם כשענתה תשובות מתגרות בטון מתנצל ולחשני ועם חיוך מקסים בזווית הפה.
הוריתי לה לשבת, נתתי לה את הסרגל, המחברת, והעט, והכתבתי לה את המשימות שרקמתי במוחי הקודח לאורך היום :
1) שרטטי את לוח הכפל, העזרי בסרגל.
2א) כתבי עבודה בת 200 מילים לפחות בנושא ״(שמי המלא) - האיש ופועלו״.
ב) בעבודה צייני פרטים רבים ככל האפשר על חייו, פועלו, מראהו, יצירתו וכו׳.
ג) כתבי סיפור קצר בו את מתארת חוויה דמיונית שלך עם הדמות הנ״ל.
3) ציירי איור לעבודה.
היא אמרה בקול קצת רועד אך בוטח שהיא הביאה איתה ספרים והיא מעדיפה לקרוא אותם.
השבתי בתקיפות סבלנית שלאחר שתסיים את העבודה, אם יישאר זמן, היא תוכל לקרוא כמה ספרים שתרצה, ותקעתי בה מבט כזה שלאחר כמה שניות היא השפילה ראש ואמרה ״אוקיי״.
פיצית מילאה את כל המשימות בהצטיינות מעוררת השתאות. ישבתי וקראתי וממש התמוגגתי. לא יכולתי שלא לתת לה 100 עם סמיילי על כל אחד מהסעיפים.
בסעיף של הסיפור הקצר היו הרבה מילים גסות ומילות התמסרות, ובתואנה ש״קשה לי להבין פה את הכתב״ העמדתי אותה לקרוא בקול רם.
ואז עברנו לחלק הפיזי של העונש. ״על הברכיים. תורידי לי את הנעליים״. קמתי וכפתרתי את החולצה לאט ברוב הדר, וכך עשיתי גם עם המכנסיים תוך דגש על שחרור החגורה. הפלקתי לה כהוגן עם הסרגל, היא מצצה לי במיטה ותוך כדי אמרה דברים מתגרים כמו שהיא תלך למסיבת הכיתה בשישי עם נדב. וכשאיימתי עליה שאכשיל אותה ושהיא תעוף מבצפר היא ענתה בלחישה מאיימת : ״אני אספר!״ . לחוצפנית הזו יש תשובה לכל דבר וזה מאתגר כפי שזה מחרמן וכפי שזה נותן השראה להפליק לה בעוצמה.
אני נזכר איך היא נראתה עם הקוקיות, זין בפה, ואטיטיוד... מממ.
לסיום ירדתי לה והזדיינו לראשונה סופסוף (הההללויה, הההההללויה, הללויה, הללויה, הללוווו-יהההה) והלכנו להכין כנפיים, אורז, וסלט, כשהיא מחזיקה בשכמותי ומתופפת בכפות רגליה הקטנות כמו גיישה צייתנית כמנהגנו בקודש.
והנה האיור שלה :
