אני רוצה לשתף בבעיה קצת מביכה שיש לי. זה קצת מפדח לדבר על זה, מעולם לא סיפרתי על זה לאיש, אבל אולי דווקא דרך השיתוף והחשיפה אוכל לגלות שאני לא לבד ושעוד גברים מתמודדים עם הקושי הזה.
אני מדבר על תחתוני בוקסר.
פריטי הלבוש התמימים שמעולם לא פגעו בזבוב לכאורה הללו, הם למעשה מלכודות ערמומיות, ומבלים את זמנם במגירה או על הרצפה בתכנונים כיצד להערים עלי ולהשפיל אותי בפעם הבאה שאלבש אותם.
וכך זה קורה :
אני קם מהמיטה, עדיין קצת סחרחר ונרגש, לפעמים גם כאוב ובדרך כלל צמא, ומחפש את התחתונים. זה שהם מקפידים להסתתר ותמיד יהיו הפריט האחרון שאמצא לאחר שאהפוך את כל השמיכות, יתר הבגדים, ושאר הבלאגן - זה לא מפתיע אותי. זו ההתנהגות הפחדנית האופיינית לחפצים באשר הם ואין סיבה לקוות שדווקא תחתוני בוקסר יתנהגו אחרת. לא על זה אני מדבר.
לבסוף אני מוצא אותם, ואז מתחילה הסאגה. יש להם ארבעה צדדים. פנימה, החוצה, קדימה, ואחורה. לא משנה כמה אני בוחן אותם לעומק, תמיד איכשהו בפעם הראשונה שאנסה ללבוש אותם הקדימה יהיה מאחורה והבחוצה יהיה בפנימה. זה כמובן לא עוזר כשיש פיצית שלועגת לך תוך כדי התהליך ומריצה דאחקות על חשבונך ומצחקקת ואתה מרגיש את הבוז שלה דוקר אותך בגב שעה שאתה מוריד אותם ומנסה שנית רק כדי לגלות ששוב משו השתבש ועכשיו הם עם התפרים בחוץ. משם זה רק הולך ומסתבך. הרגליים כושלות, מתישו נהיה קטע שאני מכניס את שתי הרגליים לאותו צד, או שהכנסתי רגל אחת למקומה ואת הרגל השניה למקום של הגוף, ואז אני נראה כמו תינוק ענקי שחותל ברישול ומתחיל לקפוץ על רגל אחת בנסיון להשתחרר מהתסבוכת.
אם מישו מכיר קבוצת תמיכה או עמותת נפגעי תחתונים אשמח להפניה.
לפחות בטאקי הוחזר הסדר הטוב והטבעי של הדברים לאחר שטחנתי, גרסתי, נקנקתי ורמסתי אותה ואת כבודה (שוב) 10:6 הודות לנשגביותי, עליונותי השכלית, ומוצלחיותי הכללית, וכרגע המאזן בטורנירים עומד על 3:2 לטובתי.
