ריח של הבטחה, חיים...
ניצוץ השתקפות הנר במשקה, הברמנית התמירה והיפה שמפזמת אר אנ בי תוך כדי הליכה מהירה. ״טה טה טה טה טה טה טם״.
..
״תפסיק לנסות להיות מישהו שאתה לא״ היא אמרה, שיכורה, בעודה מנסה להפוך אותי למישו שאני לא ולפתות אותי עם טיזינג, הורדת חזיה, דוגמית מציצה... היא התלהבה מהעובדה שלא התגלחתי כמה ימים ונראתי לה כמו מישו שאני לא.
--
בבוקר איזו מקועקעת משוגעת שהיתה גם צעירה כשנהיינו חברים בפייס פרסמה סטטוס של : ״מי פנוי לארוחת בוקר״ ואחרי שעשיתי לייק, בדיוק אחרי שעמדתי לרחם על עצמי על השבת השמשית והיעדר התכניות, היא כתבה לי בפרטי אם אני רוצה להיפגש.
פתאום כבר לא הייתי בטוח... לקחתי ארבע דקות לחשוב על זה, וזה הספיק כדי שזה יתמסמס. הוקל לי. עדיף הבטחה מעורפלת על חוויה דלה.
__
אחרי שביליתי שבוע שהרגיש מבוזבז בלגלות מה האוזניות החדשות של האודיופילים שקניתי כפיצוי רגשי על סיום הרומנצ׳יק האחרון אומרות לי, נראה לי שאני מתחיל להבין, וזו הנאה צרופה בנוסף להמון עבודה, וגם היווה תירוץ נהדר לרכוש גם את זה, ולאור ההצלחה וההרגשה שקודם היה לי נייר זכוכית ומשוף, ועכשיו יש לי משייפת-לייזר כיד הדמיון הטובה עלי + נפתחו עוד דלתות בתודעה, אני חושש שאתקדם גם לשאר החבילה של החבר׳ה האלה. אישה היתה עולה יותר. הרבה יותר.
+++
זה עדיין מאוד מאוד מוזר, יום לילה, שעה דקה שניה, שהיא לא כאן. שאין תקשורת, שלא צפוייה כזו, שהיא לא מופיעה תיכף מבעד לדלת ומתעדכנים. ארבעה חודשים ושלושה שבועות.
===
לא מיואש בכלל. הנחתי לצ׳אקרה טיפ׳לה להיסגר, לא ממש. נסחפתי חזרה ליצירה, והדברים היחידים שמפריעים לזרמי התודעה החוצבת זה צמאון הגוף ובערת הנפש (שגם מזינים אותם).
יותר לעיתים קרובות מאשר לא, זה מזכיר מוזילאום ריק, או חדר של חייל שכול, שלא נוגעים בו. אבל זה עולם ומלואו של אהבת אמת שמיודעת לאחת מיוחדת וטובה. דינאמי, חסר גבולות, פראי ורוגש, כמו פנטזיה. וגם יציב, אמין צלול ונצחי כמו יהלום. והוא שם, המקום הזה, שכרגע ריק. כל הזמן. המחשבה הראשונה בבוקר. המחשבות האחרונות בלילה.
